להלן נביא חלק מהעקרונות של הגישה הנרטיבית שיושמה בעבודה עם יחידים, משפחות, קבוצות וקהילות ונדגיש איך עקרונות אלו רלבנטיים במיוחד לעבודה עם קבוצות.
הגישה מאמינה כי בני אדם מעניקים משמעות לאירועי חייהם ועל פיה מתנהגים ואף מכוונים את עתידם. האדם נתפס לא כיצור נפעל המונע ע"י דחפים אלא בעיקר כיצור בעל אפשרות בחירה המחפש ומעניק משמעות והמונע על ידי מטרות וערכים.
הענקת משמעות זו וגיבוש זהותו של האדם נוצרת על פי הגישה הנרטיבית בתוך הקשר חברתי ותרבותי ולא רק מתוך דיאלוג ותהליכים שבין האדם לבין עצמו בלבד. התהליכים הללו של פירוש והענקת משמעות להתנסויות מושפעים מקשרים בין אישיים משמעותיים וכן מהנורמות ומתבניות חשיבה של החברה והתרבות בה חי האדם. בגישה זו נשאף לאפשר לאדם לבחון מחדש ולבחור את עמדתו כלפי הנורמות, תבניות החשיבה והשיחים החברתיים והתרבותיים. מה הוא רוצה לאמץ, מה רוצה לדחות, מה רוצה לשנות ומה רוצה להתאים.
תהליך זה של גיבוש משמעות בתוך הקשר חברתי ותרבותי נתפס כמתקיים לאורך כל ימי חייו של האדם ולא רק בשנותיו הראשונות. על כן, קבוצות וקהילות הם מקומות טבעיים לקיום תהליכים מעצימים ומשמעותיים.
הגישה הנרטיבית מודעת אם כן להשפעת תהליכים חברתיים ותרבותיים על היחיד וכן לקשר ההדוק בין שיחים חברתיים לנורמות. כמו כן היא מודעת לעובדה כי נורמות ושיחים חברתיים פועלים בדרך היררכית (מושפעים מסמכות, מעמד וכוח של "נותני הטון" בחברה). מודעות זו מביאה את הגישה לחפש דרכים שונות להמעיט אותה ולחזק את השיתופיות ונתינת המרחב והמקום לקולו של האחר שאולי מודחק לשוליים על ידי השיחים החברתיים והתרבותיים הספציפיים של אותה קבוצה, קהילה או חברה. מכך נובע שבכל עבודה נרטיבית ובמיוחד בקבוצות נשאף ליצור מרחב מאפשר ביטוי של כל הקולות ונפעל נגד סמכותיות או כוחנות יתר הן בהנחיה עצמה והן בין המשתתפים השונים בקבוצה.
אנו מאמינים שאחד הכלים המרכזיים להתרחשות תהליכים חברתיים אלו הוא ההד והנגיעה שחוויות של האחר מהדהדים ונוגעים בנו. כשאנו שומעים סיפורים של אחרים עולים אצלינו סיפורים שלנו או משל אחרים ששמענו בעבר. הדבר קורה הן באופן חיובי והן באופן שלילי. אנו נשאף בכל היישומים הנרטיביים לחזק את החיובי והמועדף ולהפחית את האפשרות לתוצאות שליליות של ההידהוד והנגיעה. קבוצות הן מקום אידיאלי לשימוש בהידהוד (מה נגע, ריגש או דיבר אליך בדבריו של האחר) כאמצעי להעצמת התהליך.
המושג 'נרטיב' – "סיפור" בגישה זו מתייחס לתהליך הזה של הענקת משמעות והבחירה של הפירוש הנראה לאדם לאירועי חייו השונים. בהתנסויות הרבות אותם עובר האדם בחייו אין לו בדרך כלל השפעה רבה על המציאות עצמה, אלא בעיקר על המשמעות והפירוש שאותם הוא מעניק לחוויותיו, דהיינו על "הסיפור" שהוא יוצר לעצמו לגבי האירועים. בדומה למצב בסיפור מארגן האדם את האירועים על רצף של זמן ונותן להם כיוון, סיבתיות ומשמעות וכן כמו בסיפור קיימות גם בחיינו דמויות משמעותיות (גיבורים) שמערכות היחסים שביניהן לבינינו תורמות ומעצבות את משמעות סיפור חיינו. העבודה בקבוצות מעניקה מימד נוסף לטווית הסיפורים המועדפים בסיפורים של האחרים שמטבע הדברים כבר מעצמם נשזרים יחד עם סיפורו של האדם בעבודה הקבוצתית. אנו נפעל בהנחייה נרטיבית להאיר ולהדגיש את האמירות והסיפורים המעצימים את חברי הקבוצה. אנו נשאף שהדמויות המשתתפות ישזרו בתוך 'מועדון' הדמויות המשמעותיות המוקירות ומכירות בכל משתתף.
הגישה הנרטיבית רואה את המציאות כסובייקטיבית ורבת פנים. אנשים שונים עשויים לראות את אותו אירוע באופנים שונים. כמו כן מתרחשים בכל רגע נתון אירועים רבים שאותם ניתן לפרש בדרכים שונות – כסיפורים שליליים או חיוביים יותר. לעיתים משתלט סיפור "רווי בעיה" ומאפיל על היבטים חיוביים יותר של האירועים שעשויים להיות תשתית לסיפור חלופי ומועדף עבור האדם. הגישה הנרטיבית מניחה כי תמיד קיימים רגעים מועדפים, תמיד קיימות תגובות המשקפות התמודדות, ידע חיים וערכים, תגובות הנחבאות בצילם של הקשיים. על כן במעשה הנרטיבי אנו משתדלים להקשיב "בקשב כפול" – לסיפור הקושי אך גם לרגעים המועדפים. המנחה ינסה לדלות רגעים אלה ולעזור למשתתף בקבוצה שלו לדלות רגעים מועדפים אלו ולטוות מהן סיפור חיים מועדף הן סיפור חיים אישי והן סיפור קבוצתי מועדף שיש בו פוטנציאל העצמה גדול יותר.
בסיכום ניתן לומר כי הגישה הנרטיבית מדגישה את הכוחות ואפשרויות הבחירה של האדם ושואפת למצב אותו על הקרקע של ערכיו וכישוריו תוך הישענות על הקונטקסט החברתי.
מתוך תפיסות אלה נובעת שאיפה לשתף בהתערבויות קבוצות הרלבנטיות עבור האדם, שיתוף וירטואלי או ממשי.
לגישה זו יש יישומים שונים, נציין שניים מהבולטים שבהם:
1.ניתן לעבוד עם כל פרט בקבוצה כאשר הקבוצה משמשת מעין "מקהלה יוונית" המהדהדת לו את נקודות הכוח שלו (ידע חיים, ערכים) ובכך לרתום את כוחה של הקבוצה בכדי להעצים את האדם ולתמוך בו בטווית סיפורו המועדף. מתן ביטוי להדים הללו עשוי לתת למספר הרגשת מוקשבות, הכרה, הערכה, העצמה ושותפות. תהליך זה יוצר גם מאגר רחב יותר של חוויות משותפות כך שסיפורו של האחר עשוי להפוך לחלק ממאגר הסיפורים של השומעים. באופן שכזה, באמצעות הסיפורים והדמויות (הממשיות בקבוצה והוירטואליות מן הסיפורים) מתהווה קהילה חדשה התומכת בסיפור המועדף של האדם.
2.ניתן לעבוד עם הקבוצה כולה בסבבים מובנים היוצרים תהליך של בניית סיפור מועדף השזור לא רק מציר הזמן של היחיד, אלא גם משזירת התמה הקבוצתית וציר הזמן של הקבוצה.
למשל בהנחיית קבוצה ניתן לעבור בסבבים מסיפור רגעי ההצלחה, לניתוח הכוחות שאיפשרו אותם אל סיפור הקושי ודרכי ההתמודדות איתו ולבסוף בהתבוננות על התמות והמשמעויות החדשות המועדפות שנוצרו בתהליך זה.
ביישומים השונים אנו שואפים להפוך את הקבוצה לקהילה המעניקה הכרה, תמיכה והעצמה לכל אחד מהפרטים שבה וגם לעודד בנית תימות קבוצתיות משותפות.
דף הבית
מאמרים