דף הבית  מי אנחנו  שאלות ותשובות  סדנאות  רשימת קבוצות  מגזין  צור קשר  מאמרים  תוכניות הכשרה
מאמרים >אלצהיימר בקבוצה: חלומות בטיפול קבוצתי

אלצהיימר בקבוצה: חלומות בטיפול קבוצתי

אלצהיימר בקבוצה: האחר-הצהריים של סיפור החלומות רינה

רובי פרידמן

אהבתי את ימי שלישי פעם בכמה שבועות. בדרכי לקבוצה, שכבר נפגשת ארבע שנים, הייתי מתחמם בסקרנות, כמו טייל שהולך לראות נופים יפים, כמו אוהד שעומד בפני שערים של קבוצתו. ביון הציע שנפגוש מטופלים "ללא ידע, ללא תשוקה, ללא הבנה (1970)...". אני מניח שביון התכוון לעמדה אפשרית חולפת, כי ללא סקרנות וציפיה הבנויה על העבר, החשק לעבוד היה נעלם... בקבוצה שמונה משתתפים, חמש נשים ושלושה גברים ממקצועות שונים. בתחילה הגיעו כדי ללמוד איך מתנהלים עם חלומות במשפחה, ואיך עובדים עם סיפור החלום בטיפול האישי ובטיפול קבוצתי. התיאוריה התערבבה במציאות התהליך בקבוצה עם ההתנסות וכפי שזה קורה פעמים רבות...ההתנסות נעשית יותר משמעותית. התנסות כנראה בכל זאת מלמדת יותר, קרובה יותר לליבנו והיא מצליחה בדרך זו או אחרת להטמיע את הידע. משתתפים בקבוצה הרגישו שהם רוצים להפוך את החלומות לחלק מהווייתם היומיומית והתקשורת עם הסביבה הקרובה. אולי תהליך זה בעצמו דומה לדיאלוג סביב סיפור חלום.

בדרך נזכרתי באסתר, שסיפרה פעם חלום ובו היא מתקרבת לשלושה סוסים. מה הם עושים שם, תהתה בעודה חולמת? הם עומדים ומחכים למותם. דווקא התגובות האישיות של הקבוצה על החלום נגעו בה יותר מכל התערבות אחרת. תגובות המנחה לחלום, גם המעניינות והיצירתיות ביותר, אינן מהוות כנראה תחליף למגוון העשיר להד הרגשי של המשתתפים. ההד הזה נחווה לעתים קרובות כקסם, במיוחד אם הוא מבטא תגובה אישית, ספונטאנית. ההד הקסום לא רק מאיר  והמבהיר רגשות מעורפלים בחלים אלא גם נוגע נגיעה כה רגשית, כמעט טלפאתית, עד שהיא גורמת מיד לקרבה גדולה בין מספר החלום והמגיב. שמא יש בקסם הזה גם אמת פסיכולוגית לא מודעת? אני מהרהר בדרך הפשוטה והקלה ביותר להגיב: זה קורה אם הקבוצה מוכנה להתייחס לחלום כאילו כל אחד המשתתפים בו חלם אותו.

נזכרתי בתגובה הרגשית החזקה לחלום של אסתר – חוויתי אותה כעוצמתית במיוחד. אם בדרך כלל התגובות לסוס הן שהוא כחיה חזקה, אצילית וכדומה, כאן במפתיע נוצר ערבוב בין אימה ודחייה קשות. אצל השומעים את החלום עלו תגובות של פחד, של אכזריות, עלה שמו של סרט מלא אלימות: 'הם יורים גם בסוסים'. בודאי גם אלה שלא ראו את הסרט הזה הרגישו את הזוועה. חלק מהקבוצה חשב שהסוסים בעצם נועדו לאכילה, חלק אחר ביקש לשכנע שאין לסוסים נשמה...הם דומים לחפצים ונועדו רק לשרת את האנשים. בקבוצה של רחמנים בני רחמנים לפתע היו כאלה שטענו שבני אדם אמורים רק להשתמש משתמשים בהם ולחסל אותם כשלא צריך אותם. ככל שהדו-שיח בין אסתר והקבוצה הלך והעמיק, ככל שהתרבו התגובות האישיות של המשתתפים, כך למרבית הפלא, למדה אסתר על משפחת המוצא שלה. בני משפחתה לא פחדו משום מלחמה ומשום מאבק. אבל כן חששו מרגשות קירבה שהורגשו כמפחידות והתפרשו כחולשה. צעד אחרי צעד התברר איך החולשה נגלית כשרוצים לחסל ולהקריב, ואז הקרבה ורגשות אחרים מפריעים ומקשים. אפילו הרצון לחיות וליהנות מהחיים הפחידו. בני משפחתה לא נבהלו מדבר מלבד מיחסים רגשיים. ההתייחסות הרגשית יכלה לפרק את התפקוד, והצרכים לאהוב, כמו גם החשש להידחות עוררו חששות חזקים יותר מאשר להרוג ולהיהרג. הקבוצה עצרה לרגע כאילו היא מסתכלת על עצמה ומהרהרת: בתחושות החולמת משפחתה התרגלה להרגיש כמו סוסים המובלים לשחיטה כשאין בהם צורך... נראה שאחד ההיבטים המדהימים בעבודה עם סיפור החלום הוא שבתנאים של חופש רגשי, יש הבנה לא מודעת בין אנשים. נוצרת באופן לא מכוון ומודע שותפות בין מספרי חלומות וה'קהל'. נראה לי תמיד שנוצרת מעין 'שותפות' המהווה סוג של מיכל למפגש המרגש הזה. מדוע חלומות יכולים להיות כל כך מרגשים? כי בחלומות אפילו מבוגרים מתרגשים ברמות לא מוכרות בעירות ובגלל שסיפור החלום הוא אירוע בין אישי משמעותי ביותר, גם אם הוא לא תמיד מובן. סיפור החלום מלא כרימון מסרים הנשלחים לשומעים. בקבוצה הזו נוצר מין קשר כזה שניתן לכנות אותו 'שותפות', שאפשר להקשיב לחלום ותחושותיו הלא קלות מחד והאומץ לספר אותו מאידך. סיפור חלום, ולעתים כל מה שמסביבו מוסר מסרים סמויים או עמומים – שנקלטים ומאבדים את ההסוואה. העמימות מתפוגגת והמשמעות שלהם החדשה מפתיעה את כל מי שעובד בקבוצה. אני מכנה זאת: המטריקס של סיפור החלום. נוצר מארג בין אישי, נארג גשר בין אנשים ובין התכנים: הנחלם מתחבר לחולם, המפוחד למפחיד והסוס לרוכבו.

באנליזה הקבוצתית מתנסים שוב ושוב בתהליך שבו החלום וסיפורו נטמע בתוך המטריקס. המטריקס הוא מושג מעניין המאפשרת להבין את הרב-ממדיות של קבוצות. המטריקס הוא מרחב מורכב: מצד אחד הוא מבנה, הבנוי לא רק מתצלום של מצב אלא דומה יותר לתסריט. זה המימד המשתנה של המרחב הקבוצתי. מטריקס נגזר מהשורש MATER, 'אם', ומשמעותו מרחב בינאישי המוליד תוכן. ואכן המטריקס היא רק מבנה שניתן לראות או לחוש, אלא גם רחם המוליד בלי הרף מצבים. המטריקס לא רק נוצר על ידי המפגש הכולל בין הגוף-נפש של כל המשתתפים בקבוצה אלא אף יוצרת דינאמיקה. מסובך? כמו החיים: המושג מתאר את מה שנוצר מתוך היחד של המשתתפים במסגרת הרקע החברתי וגם את המהלך היצירה של המארג והרשת. המפגש יוצר את המטריקס והמטריקס גם יכול ליצור עולמות חדשים.  אני "מחפש" את המטריקס, את הרחם הזה, תוך הקבוצה ובמיוחד לשמע סיפור כל כך מלא חומר לא מודע כמו החלום, כדי לזהות את הארגון הנולד וגם הארגון הנולד. עבורי הדמיון בין המטריקס עצמו לחלום מזמן אפשרות להגדיר את שניהם. החלום, כמו הקבוצה, נוצרים מתוך הצורך האנושי להתמודד עם רגשות 'חזקים מדי' ולעבדם. החלימה היא התהליך המעבד רגשות חזקים – ומתוכו נוצר החלום. ההתארגנות נעשית על פי יכולות ההתפתחות הנפשית של החולם ולובשות צורת סיפור. כלמור החלום הוא נרטיבה המספרת את תגובת הנפש לתחושות קנאה, תוקפנות, מיניות, חרדות פרידה ועוד רגשות עוצמתיים המעוררים את הצורך בעיבוד רגשי. שכן התרגשות גדולה מדי יכולה לערער את הנפש – או הקבוצה. אם אין יכולת להתמודד עם תחושות עזות, נוצרת סכנה שתתרחשנה תגובות הדומות לזו המופיעה במשפחתה של אסתר. זו הייתה קבוצה מיוחדת במינה: היו ביטויים רגשיים מסוימים היכולים לסכן את כל הקשרים, את ההרגלים והתקשורת גם במטריקס המשפחתי. מטריקס של הרס מאיים על המרחב האישי כי הוא חושף אותו לערעור מחוסר הכלה. כמו המטריקס הקבוצתי, גם החלום מגלה רק טפח מהיצירתיות המדהימה שבה ניחנת נפשנו...ניתן להבחין דרך חלומות שאנו זוכרים ושאחרים מספרים ביכולות שאין להן אח ורע בחיים היומיומיים שלנו. חלומותינו רומזים לנו שאנו ניחנים ביצירתיות שהיא בדרך כלל רק מנת חלקה של אמנים. נפשנו לא רק יוצרת תסריט מורכב ביותר ולא רק בימוי מדהים אלא גם בוחרת שחקנים 'מעניינים'. כל ההתרחשות הזו באה כדי להתמודד עם ההתרגשויות הגדולות. אם מביטים בחלומות כבסרטים נגלה לא רק את הבלתי נשלט בתוכינו אלא גם את האמן שבתוכנו.

ההשוואה בין החלום לאמנות מעניינת בעיני. מי שמודע לנחלם, מי שיכול לזכור וגם לשים לב לתמונות מורכבות, למהלכים המרתקים, לליהוק ולבימוי, מופתע לא פעם מהעושר ומהעומק שלנו. ביומיום לעתים קרובות אובד הקשר שלנו עם עולם הסמלים וההפניה ללא מודע שלנו מתייבשת. כאילו הנפש מחביאה את עצמה בדרך כלל, ומציגה עצמה לראווה למי שמוכן להתאמץ להיות במגע איתה ולשתף אחרים. אכן אפילו הכפייתיים בינינו, אפילו המוגבלים והמצומצמים, מגלים דרך חלומותיהם שנפשם טרה, אורגת וטווה נרטיבות מהממות. מתוך הצבע, התנועה ומתוך הדיאלוג עם שומעי החלום אנו שולפים משמעות חדשה על יחסינו וחיינו. מי שמרשה לעצמו ומסוגל לצפות בעלילה עשירה ומרגשת, הדומה במבנה לסיפור או הצגה, יכול רק להתפעם מהאמנותיות שלה.

הגיגי על החלומות התחלפו בזיכרון ההתרחשות בקבוצה. נזכרתי שבפגישה שלאחר מכן סיפר יואב חלום. הוא תיאר אותו כ"חלום פשוט": בטרקטור שהוא היה רגיל לנהוג בקיבוץ, נוהג הפעם חבר כיתה. חבר זה היה הכוכב החברתי של השכבה, זה שכולם נושאים עיניהם אליו. הבנות מתו עליו והבנים חיפשו את קירבתו. פתאום הטרקטור תופס תאוצה בלתי מתקבלת על הדעת, מלהיבה ממש. בדרך נדרסים כבשים, שעפים לכל עבר. הטרקטור לא עוצר בפני שום מכשול, עד שהוא נעמד לפני כבשה ענקית, שכבר אי אפשר לדרוס.

הקבוצה נחלקת בתגובה בין מגדרית. שני הגברים מגיבים מיד, כאילו נפתח פתח לספר חלומות ילדות. ניכרת בתגובות הצד הגברי פעילות רבה, חלקה נוגעת בזיכרונות "אלימים": באסוציאציות אנשים ודברים רבים נדרסים, נפגעים, קוראים לעזרה, נלחמים ונאבקים. תמיד מעניין אותי: מי הוא האויב? במי נלחמים? כאן לא תמיד ברור שזה באנשים. הגברים בקבוצה הזו מתחברים לחלומות על חיות – תופעה שאני רואה מדי פעם. לפי ניסיוני חלומות כאלה קשורים לרמות עמוקות ביותר של תפקידי הגברים בחברה, כמו גם למאבק, מלחמות הישרדות ועוד.

לנשים בקבוצה לוקח זמן להגיב, לא ברור למה. אחרי זמן משתתפת מזכירה מישהו מהכיתה שלה בתיכון שנפל בקרב, ואחרת נזכרת בנשיקה ראשונה ש"לא יצא שום דבר ממנה" ומישהי מספרת איך היא מרגישה עד היום כשבמשפחתה הצעירים מתחילים לספר על הצבא (השני מתוך בניה נמצא כעת בסוף השרות הצבאי שלו). תגובות הקבוצה נוגעות ביואב, מספר החלום..."עד כדי זעזוע, בלי אני מבין בינתיים כלום". זאת התקדמות ביכולת הקומוניקטיבית של יואב, הנובעת כנראה מהעבודה שלו בקבוצה שכן הוא כבר יודע לספר ההתרגשות שלו, גם אם זה נשאר מעורפל, והוא גם יודע גם לקוות שהוא יצליח להבין יותר. ואכן בצעדים קטנים הוא מתחיל לקלוט שהחלום מדבר על התמודדות שלו עם צרכים ילדיים מוקדמים שהתעוררו לאחרונה. זה נראה כאילו התעוררו אצלו רגשות בשני מישורים: המישור הגברי שהוא קורא לו "קמעוני", הנוטה לחוות מאבק או קונפליקט כקרב על החיים ועל המוות. במישור הזה עוסק החלום: בהרג ותחושת האיום הקיומי. אלא שהוא מבין שהמישור הזה מתעורר כי הוא נדבק משכבה אחרת, המתייחסת ליחסים נוכחיים. לפתע הוא מבין את ההקשר עם הבעיה הנוכחית שלו: התאהבותו באישה מאיימת עליו באופן קיומי. זו לא הפעם הראשונה שדפוס זה מופיע בהתחברות יותר עמוקה. יואב מגיב על כל קונפליקט כאילו עולמו חרב עליו, חוזר לחלום, כמו בילדותו, על חיות, על ניסיון להסתדר עם החיים דרך פעילות רבה, חלקה אלימה, ועל יכולת להשתית יחסים על תפקוד בלבד. כעת זה 'קורה' לו שוב: הקשר עם מי שכובשת את ליבו נחווה אצלו מסובך מדי עבורו. הוא הופך ללוחם הקסום, אהוב הבנות, ולממחסל הנתקל בסוף ב"מפלצת". האם הכבשה הענקית מסמלת עבורו רמז לכך שהוא מפחד מהקשר שלו עם האישה "בטעות" – כפי שהוא קרה לזה? יואב מרגיש חסר הכלים המתאימים כדי להתמודד עם היחסים המורכבים שהוא נדרש להם כעת. דרך תגובות הקבוצה (פחות דרך תוכן החלום) הוא מצליח להבין שהוא כרגיל משתמש בחלימה בדרכים הרגילות שלו לפרוק התסכול מהקשר. אבל שלא כדרכו, הפעם, דרך סיפור החלום, הוא נותן לעצמו צ'אנס נוסף לשנות דרכו. יחד עם ספירת המלאי העגומה לגבי יכולתו לעמוד במתח בתוך יחסים, הוא מאפשר לעצמו דיון נוסף במרחב השיתופי של הקבוצה, בסביבה אמפאתית, לגשת אחרת לקושי שלו בקשר עם אהובתו.

אני שוב מהרהר בתיאטרון הלילי של נפשנו שבו עולה הצגה עלינו. יד עלומה בתוכנו גם יצרה אותה, כדי להאיר על אירוע מטריד. נראה לי גם שלעתים ה"אירוע" קשור לא רק בנו. לעתים החולם מעבד משהו עבור קרובים. למשל ייתכן שנחלום על משהו שמטריד ילד שלנו. בחלום עולה קשר שנחתך בין חברים או בדידות או מצוקה אחרת ולי נדמה שאף כי זה תמיד ברור שזה תמיד נופל על משהו אישי שלנו, חלק מתהליך ההכלה אנו עמלים עליה הוא 'עבור' הילד שלנו. 'קרובים' כוללים בעיני גם מטופלים, שותפים בקבוצה ועוד הרבה אחרים. ועוד מחשבה: אם לא הצלחנו לפתור ולהקל עלינו כי לעתים 'מכונת החלימה' אינה עושה את עבודתה טוב דיה – יש צורך בעזרה כדי להירגע מאחרים. סיפור החלום מוסיף מימד חדש לעיבוד: כשהחולם מספר חלום הוא מאפשר עיבוד נוסף דרך תגובות השומעים. אם השומעים מוכנים להירתם במבצע ההרגעה והעיבוד, החולם יכול להתקדם בעיבודו מעבר למה שהוא יכול כשהוא לבד. כמו בתחומי התפתחות אחרים, גם כאן ביחד אנו עשויים להגיע ליותר מאשר לבד.  

איך ניתנת העזרה? במובן מסוים מהווה החלום כתב חידה המשדר תכנים ונוגע במודע ובלא מודע של שומעי החלום. כדי לקלוט את הלא מודע על המנחה לעזור לקבוצה להתנהל בשלבים. במקום להגיב עם השכל, יש לעזור למשתתפים להגיב לחלום בצורה חופשית, "מהבטן", לא מייעצת, לא מתוחכמת אלא על ידי תחושה או זכרון לגמרי אישי. קשה לעתים לעזור לקבוצה להגיע לכך שהתגובה הרגשית תהיה לשירותו של האחר, ותוספת ולא במקומו. כשמישהו בקבוצה חשב שהכבשה הענקית מזכירה לו את אמו השתלטנית, הוא בשלב ראשון העמיד את התגובה הזו לרשות העבודה של יואב. רק בפגישה מאוחרת יותר הוא ניסה להתמודד עם המשמעות של האסוציאציה שלו על הקשר עם אמו. הקבוצה לומדת בהדרגה איך לעבוד עם תגובות רגשיות, ועם הזמן פוחת החשש לגרות פצע מסוים מבלי להמשיך לעבוד על מה שמגרד. בניסיון שלי צורה זו של מפגש זה היא האופטימאלית ובנוסף היא אולי גם מסכמת את הגישה של האנליזה הקבוצתית: כל אחד בקבוצה תורם לקידום ההבנה וההתפתחות של האחר: הטיפול נעשה על ידי הקבוצה, כולל המנחה. השותפות מאפשרת הרחבה של הנחלם, וכפי שחברי קבוצה אחת הגדירו: אנו חולמים את החלום מחדש, וכל חלום כתגובה מוסיף לחלום, ביחד כנראה אנו מסוגלים לראות יותר, גם אם לא הכל.

נראה לי שמנחה הקבוצה, בין אם היא טיפולית או אם לאו, אמור ללמוד להיות "מיכל" לחלום. היכן שיש הכלה יש חלומות. המנחה 'מלמד' את הקבוצה. תגובה מפרשת  מיידית נחשבת בעיני לעתים קרובות יותר לתגובה רגשית המתחפשת לתגובה שקולה. קשה לרדת מיד לעומקו ומשמעותו של חלום והשלכותיו הבין אישיות, ובתחילה רב הנסתר על הגלוי.

את יואב לא הטרידה באמת נהיגת הטרקטור ואפילו לא הכבשים שהוא דרס. הוא רצה בדרך קסם למצוא נהג היודע להתנהג עם חברתו, שכן הוא לא בעצמו מצא דרך התייחסות התואמת לגילו ולמעמדו בחיים. חבר הכיתה המוסיים הזה סימל עבורו הצלחה אוטומטית עם נשים...שבעצם מרחיק אותו עוד יותר מלמידה. נוצרה כמעט האשליה שאולי ניתן להשתמש בכוחו של הטרקטור ויכולותיו של כוכב השכבה שלו כדי להתמודד עם כשלון ביחסים.

אני מבקש מהקבוצה קודם כל "להגיב על החלום כאילו הוא היה החלום שלך". זה מקדם מפגש רגשי עם החלום. אם מישהו בקבוצה מתחיל לפרש את החלום, אני מנסה להחזיר אותו לתגובה הרגשית שלו לחלום. "איך זה  קשור לחיים האישיים שלך?" מישהי בקבוצה מיד ידעה שטרקטור זה כמו איבר מין זכרי. שאלתי אותה על תגובה הראשונה שלה לסיפור החלום. כמובן לא תמיד אפשר להתחבר לאוזן השלישית (רייק ). החלום מבקש הכלה כי קשה לשאת התחושות שבו. למשל איך גבר 'חזק' הופך לילד חסר אונים מול אישה בשלה על רגשותיה ותחושותיה. האם יואב חלם את החלום הזה רק עבור עצמו? האם גם הקבוצה מורגשת לו כמו כבשה מפלצתית ההופכת אותו לחסר אונים? האם הקבוצה יכולה להפוך את החלום הזה לחלום שלה?

החלום עבורו הגעתי מחיפה

עם ההכנה הזו הגעתי לקבוצה. בחצי השעה הראשונה המשתתפים סיפרו על חוויותיהם ועל הקורות להם בשבועות האחרונים, ואז רינה סיפרה חלום (ראשון):

"קולגה לעבודה מודיעה שאבחנו אצלה אלצהיימר. היא מסתובבת כשהיא תופסת את הראש על היד .יחד עם זאת היא נשמעת משלימה. לא מבוהלת לא נרגשת. אני מאד סוערת ולא מבינה איך היא מקבלת את זה כך."

הקבוצה מגיבה קודם בשאלות: מי האישה הזו? מה היחסים שלך איתה? תספרי מה הרגשת כשהתעוררת? לא תמיד התשובות מספקות משמעות לחלום. למערכת היחסים של רינה עם הקולגה הייתה השפעה מעמעמת. רינה המנהלת והקולגה היא דמות משמעותית בביה"ח שבו עובדים ביחד. רינה מתייעצת איתה רבות ונעזרת בה. לעיתים יש לרינה תחושה שהקולגה מנסה להקטין אותה, אבל מעולם לא הרגישה מושפלת על ידה בפומבי, כי המאבקים האלה מתרחשים רק במסגרת הקשר שלהם כזוג.  התגובות הראשונות של הקבוצה כבר מתייחסות לקושי עם תוקפנות. אישה מספרת על התחרות עם אחותה שתמיד איימה על הקשר. החולמת לא מתאפקת ומספרת שגם היא מרגישה קושי עם תחרות. הסיפור עם האחות כאילו "תפור" על החולמת. תגובות נוספות מביעות את הקושי לעמוד בתחרות. משתתפת אחרת מספרת על הפחד שלה מקנאת אמה. כל פעם שחשה בקשר טוב עם האב, חוותה ביקורת עזה על ידי אמה עד שלעתים היא הרגישה אפילו שנואה על ידה. הקבוצה נעצרת זמן רב בנושא זה – פחד מקנאת אם כבר נוגע ברב המשתתפות בקבוצה. הגברים לא מצליחים להוציא את עגלת הקבוצה מהבוץ האדיפלי הזה. " לא פרשתן נכון את האמהות שלכן?" שואל יואב. משתתף אחר מחזיר את הנושא: הוא אומר שהיה נעים להתחרות עם האב, לא היה לו ממש קשר עם האם אחרי כיתה ג'. לעומתו כל האחיות פחדו מהאם וגם שנאו אותה.

אני אומר שמעניין שהנושא הזה עולה כל כך חזק בקבוצה – כאן אין אם? רינה, החולמת מגיבה על ההדים השונים: היא לא הייתה ערה לרגשות התחרות העזות עם הקולגה וגם לא לפחדים להתמודד איתה. אני שואל האם אולי גם כאן בקבוצה יש יותר תחרות מאשר היינו רוצים להיות מודעים? לרגע גם האחרים בקבוצה מצטרפים, ברגע שנראה מיוחד – כולם תופסים אומץ לדבר על תחרות וקינאה ביניהם.

האם החלום משקף את מה שמתרחש כעת בקבוצה, ב"כאן ועכשיו", ולא רק מה שקורה "שם ואז"? לרגע נראה שהחלום הובא כדי לאפשר לדבר על היחסים בתוך הקבוצה. אני יכול לחוש בפחד לקלקל את האווירה הטובה. אבל סיפור החלום הזה באמת מאפשר כמה דקות של התייחסות ישירה. רינה פונה לחברה בקבוצה: את מקנאה בי כי אני ישראלית, הייתי קצינה בשרות הסדיר ונראה שהכול 'הלך' לי בקלות, ואני מקנא שאת בזוגיות טובה". מדברים על נשיות קצת במבוכה והגברים מצטרפים למעגל התחרות, אך מספרים שיש להם בעיה פחותה עם קינאה. באמת? אני שואל. זו העמדה הגברית היותר מוכרת – אנחנו יותר טובים בתחרות ואנו לא מקנאים כמו נשים.

תגובת הגברים עוזרת לרינה להודות שבחלום הקולגה נפגעה במקום הכי חזק שלה – בראש ובשכל שלה. החולמת עדיין לא לוקחת אחריות על התחושות שלה: הקולגה "חלתה" באלצהיימר וההרס של התכונות מעוררות הקינאה נהרסו על ידי ,מחלה'. מישהי שואלת אותה מי נותן לקולגה את המחלה שתחליש אותה? בשלב ראשון רינה מספרת על הפחד שלה לחלות באלצהיימר . אח"כ היא משתפת בקושי להתמודד עם הסמכות שלה כמנהלת. בעייתיות הסמכות מהדהדת בקבוצה. לפני שאני יכול לשאול משהו על היחס של הקבוצה לסמכות שלי, רינה מספרת על הניסיון שלה להוות סמכות נעימה ולא מאיימת. אני מקבל תחושה שרומזים לי כנראה שאולי משהו בסדר עם העניין בקבוצה, אבל אני לא מעלה את זה (למה?) ובמקום זה אני עוזר "להחזיר את החלום" לחולמת. אני מזמין אותה להגיד מה היא מבינה ולומדת מתוך סיפור החלום – שכבר כולל את החלימה שלה, את התגובות שלה ושל הקבוצה והעיבוד הנוסף שנעשה. רינה מסכמת שהיא מבינה שהחלום מייצג בלבול בנושא תחרות, ומסתיר את התוקפנות שלה יחד עם הפחד לאבד את  מקומה בקבוצה. כאן היא מאד מתרגשת ומספרת על תחושה שמופיעה לעיתים קרובות, שבכל רגע המקום הטוב הזה יכול להיעלם.

חלום שני

לא הפסקנו להיכנס לצדדים האלה ורינה, החולמת, נזכרה בחלום נוסף. לא נראה לי שניתן באותו הרגע לעצור את סיפור החלום השני. בעבודה הקבוצתית קשה באמת לשלוט על המתרחש בה, ובדרך כלל גם לא צריך.  

"אני נמצאת במקום שנראה כמו יריד, שוק במקום פתוח. מזכיר מאד  מקום מדברי. מנשה מגיע. הוא מחבק אותי. הוא מגיע עם תינוק בעגלה. התינוק נמצא במצב הפוך. הראש למטה והרגליים למעלה. אני מופתעת ודני אומר שכך הרופא אמר להחזיק אותו. אני מרימה את התינוק ומחבקת אותו אך שומרת על כך שלא ידבק ממני במחלה. כלומר מזיזה אותו מעט הצידה.

אח"כ אנחנו מטיילים בכפרים באזור מדברי. בקתות נמוכות ונראה שיש שם בדואים או ערבים אך אין תחושת איום."

החלום השני מכניס אותי לדילמה. מצד אחד הוא מעיד על פתיחות, על פוטנציאל ההכלה של הקבוצה והמטפל. סיפור החלום השני מהווה מעין אישור על כך שהמשתתף חושב שהוא מצא שותפים לעבד את החלום. מאידך...מה הקשר בין החלומות? האם החלומות מבארים משהו זה על זה או האם הם דווקא מכסים משהו? פרויד נהג לסרב על חלום אחד עד שהשני לא מעובד. אף כי אני מניח שאין מקריות בהעלאת החלום השני אני מחליט להתייחס אליו כאסוציאציה. מה שזה אומר הוא שיש חיבור לא מודע בין שני החלומות, שחלום אחד יכול לבאר משהו על השני. יתר על כן אני מתייחס אל החלום השני כניסיון נוסף לעבד משהו בחלום הראשון. אני מתייחס לשרשרת האירועים האלה אינטואיטיבית, אך גם התנסיתי בכך שהחלום השני עוזר לגלות היבטים סמויים בחלום הראשון, כאילו החולם מהדהד את עצמו.

כדי עבוד על החלום הנוכחי השתמשתי בטכניקה אחרת שנקראת: "לחלום את סיפור החלום". "לחלום" הוא התהליך הבסיסי שאנו מאמינים מתרחש בעת החלימה: עיבוד, ארגון התגובות הרגשיות ואי דחייה של תחושות קשות כדי לעשות בהן שימוש (use) רגשי (ויניקוט).

תוך כדי שהקבוצה כולה מתגייסת לספר שוב את סיפור החלום, המספרים מרשים לעצמם חופש אסוציאטיבי. כך קרה שבקבוצה סופרו כמה חלומות על תינוקות כולל חלום שפעם סופר על ידי רינה, החולמת עצמה, על כך שאמה בהריון. בתחילה גם יש הדגש על מבנה סיפור החלום, אחרי זה התגובות מכוונות לפרטים וסצנות שמתחברים למשתתפים. כשמדובר על "מבנה הסיפור" מתכוונים שניתן לחלק את סיפור החלום למבוא ולפרקים שונים. כאן מתאפיין המבוא במיוחדות המרחב של האירוע. כלומר ברור שהחולמת רוצה לחרוג מהמסגרות היומיומיות למרחב של היריד, השוק, המדבר. המבוא עבורי הוא מרחב מעבר המקל על המפגש עם הנושא המטריד בחלום. מקום מעברי מהווה מעין הגנה כי הוא מאפשר התרחקות והפרדה מהמצוקה. סיפור החלום, הבנוי כולו כמו תסריט (או שמא זה הפוך, ותסריטים בנויים על פי החלומות?) ממשיך אחרי המבוא לטפל במצוקה דרך הפרקים השונים...בכל פרק ניסיון לפתור את המצוקה. כל פרק  מציג את הכשלון היחסי של ההכחשה. ה'פרק הראשון' נגמר כשהחולמת לא מקבלת יותר את האפשרות שהתינוק ההפוך יכול להרגיש טוב. הפרק השני מסתיים בסוג של דחייה בגלל סיבות רפואיות....

בפרקים של החלום ארוזים וחבויים דפוסים בעייתיים, ביחד עם ניסיון חוזר בכל אחד מהם לתקן ולשפר ולהקל. למשל עלה שמנשה אמנם  מגיע (מי זה בכלל? אולי זה לא משנה, ודני עומד במקום המושג "גבר") ומחבק, אבל התינוק שוכב הפוך. גם בפרק הבא יש רצון לקירבה, יש חיבוק וכמעט נשיקה עם התינוק, אבל משהו עוצר את זה כי יש מחלה. נראה שהמחלה היא שאם מרגישים קירבה. מיד משהו יכול להתקלקל. ממרחק לעומת זאת הכל נראה ללא חרדות ופחדים. למשל במדבר.

אני מנסה להבין מדוע הקבוצה חושבת שהחלום השני זה יכול להיות המשך ישיר של החלום הקודם. החולמת משתמשת בכוונה בתהליכי הרחקה כדי לצאת מהמבוך שהרגישה קודם: כבולה בתוך התחרות מפחידה במקום עבודה, המתח עולה לרמות בלתי נסבלות. החולמת מחליטה לחזור לתפקידים נשיים שבהם היא חשה יותר בטחון ונותנים לה תחושת "בית". היא מתחבקת עם גבר במבוא של החלום, המביא לטיפולה תינוק "הפוך" שהיא יכולה לטפל בו. האסוציאציות בקבוצה מעידות על האפשרות שה"ראש" ממשיך להעסיק, בהמשך לכל הגרורות של סיפור האלצהיימר מהחלום הראשון. התינוק יהיה חולה, הוא ייפגע בראש. המסקנה מתוך ההדים הרגשיים והאסוציאציות של הקבוצה: עם כל ההרחקה, הכאב ראש כעת הוא כבר יותר קרוב (אצל התינוק) ויותר קל לרפא אותו: צריך רק להחזיק אותו בידיים ואפשר כמעט לנשק אותו. הקבוצה קולטת מחשבה מאד מוזרה: התינוק, שראשו יכול להיפגע, יכול להיפגע גם מהחולמת, היכולה להדביק את התינוק. הפוך על הפוך .

החולמת בכל זאת יותר בטוחה בעצמה ומול החרדה היא יכולה להרשות לבעיה להתקרב אל עצמה. די מהר מתחזקת ההבנה על הקשר עם החלום הקודם: במודע ובלא מודע הסיטואציה של התחרות עם אישה אחרת, בוגרת, על מקום בקבוצת העבודה, עוררה אצל החולמת תחושות קשות, חלקן – כמו התוקפנות -  רק בתיאוריה. העברת ההתמודדות עם החרדות מהעולם המקצועי להתמודדות בעולם המשפחתי נותן לה את הביטחון המרבי. המרחב המשפחתי משתלט על הקבוצה (יש פעמים רבות שהם הפכים). עולם ההורות, עולם עם פחות תחרות, מאפשר בטחון גובר. היא יודעת איך לסדר תינוק ואיך לקרב גבר.  המשתתפים משקפים לחולמת את הדפוס הזה והיא חוזרת לדבר על החששות שלה מתחרות וקונפליקטים. הבעיה היא שהיא אח"כ תרגיש פספוס בחייה, כי היא מסיימת את התהליך במדבר...במקום להתמקד בלהשיג את המרכזיות במקום העבודה שלה, כפי שהיא ראויה לכך להרגשתה. רינה מדווחת על תחרות עם אישה אחרת שהרסה את ההתקדמות שלה בחיים ובעבודה. הביטחון המיוחל שנותנת האימהות לא ממש עוזר. הקבוצה מתחילה להתכנס להבנה שהמסר המרכזי של החלום השני הוא שהרגרסיה למשפחתיות אינה מאפשרת מספיק התפתחות, שכן היא לא מספיק מחזקת. אין מקום מספיק רחוק, שקט, העשוי למנוע כל קונפליקט. התינוק, בעצם עשוי לייצג אולי את החולמת עצמה.

החולמת והקבוצה עוברים ל"כאן ועכשיו". יש ששואלים את החולמת האם באמת מפחדת להתחרות בתוך הקבוצה. הרוב מעודד את החולמת לעמוד על שלה ולהתחרות. משתתף משתף באימה שהוא מרגיש כשהוא נכנס לקונפליקט, אחרים מספרים איך משך חייהם נתקלו בקושי שהיה להם עם מסגרות.  משתתפת מספרת שהיא פחדה מאישה אחרת – לא בעבודה, אלא תוך תחרות על גבר – ומכיוון שהיא לא הצליחה לאזור אומץ כדי להיאבק ולהתחרות, היא הפסידה את הגבר. "הייתה לי הזמנות להיאבק אבל לא לקחתי אותה".

אנחנו קרובים לסיום ואני מסכם: האמביציות  מעוררות יחד עם התקווה גם חרדות רבות. הין לחולמת דוגמאות טובות של תחרות בריאה, גם בתוך הקבוצה. אלא שלרוב התחרות נחווית כקושי, שבו ניתן לנצח רק בעזרת המזל, או על ידי תוקפנות אכזרית. אני שואל את חברי הקבוצה האם ניתן להיות "בולטת", או "מתחרה". אני כנראה פונה יותר לנשים משום מה. הן נוגעות בקינאה המפחידה, ועוד מצבים חברתיים מעוררי חרדה. אני רושם לעצמי לחזור לזה. ובעצם למה סיכמתי את הפגישה? אולי אני מגיב על כך שבסיפור החלום תפקיד הגבר שולי, גם התפקיד שלי כמנחה?

References

Bion W. R., Attenzione e interpretazione, Armando Editore Roma 1973

Tavistock Publications 1970

Reik, T, The third ear.



 



מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, הנחיית קבוצות, קבוצה, קבוצת תמיכה
קבוצה בעת חופשה או חופשה בקבוצה / דר' יהודית ריבקו/ד"ר יהודית ריבקו
המנחה ההיסטרי והקבוצה ההיסטרית/אריק מוס
מאמרים על הנחיה | הנחיית קבוצות | טיפול קבוצתי/מיטב המאמרים על הנחיית קבוצות
יעילות של קבוצות הורים/ליאת זלצר
הנחיה משותפת/פפיפר וג'ון אי. ג'ונס
אמהות ובנות: תהליך קבוצתי בשילוב עבודה עם הגוף/ברכה הדר
טיפול משולב/ד"ר חיים וינברג
הנחיית קבוצות: זהות המנחה/ד"ר רובי פרידמן
קבוצות תמיכה לנשים בטיפולי פוריות/יערה זיסמן
אלצהיימר בקבוצה: חלומות בטיפול קבוצתי/ד"ר רובי פרידמן


קבוצה טיפולית |  פסיכודרמה |  הנחיית קבוצות  |  פסיכודרמה לילדים |  קבוצה | 
?Google+??