הנחיית קבוצות לפי גישת הציור האינטואיטיבי

 

הנחייה קבוצתית בטכניקת הציור האינטואיטיבי

 

דר' פינקי פיינשטיין

 

הציור האינטואיטיבי, כפי שמבוצע אצלנו (במרכז לציור אינטואיטיבי) הוא נגזרת של התורה הפסיכוקריאטיבית שפיתחתי בשנים האחרונות. אפתח את מאמרי בהסבר קצר על שני המושגים האלה, ומתוך זאת ארחיב ואעמיק לגבי הגישה והדרך להנחות קבוצה של אנשים העוסקים בהתפתחות אישית דרך מסע לגילוי הכוחות היצירתיים שלהם.

 

התורה הפסיכוקריאטיבית הינה גוף יידע הולך ומתרחב, העוסק בקשר בין התפתחות האדם וצמיחתו, לבין הביטוי היצירתי שקיים בקרב אותו האדם. התורה הפסיכוקריאטיבית טוענת כי ברמה הלא מודעת, מעבר לדחפים התוקפניים והמיניים, אליהם התייחסו ופרויד ושלל ממשיכיו, עד לעצם היום, קיים דחף משמעותי ומשפיע, הדחף או התשוקה של האדם ליצירה ולביטוי אישי ייחודי משלו. זהו דחף שמטרתו חיובית וסיפוקו הוא משאלה בלתי פוסקת, גם אם הינה שקטה ולא בולטת. דחף זה, שמקורו במה שאני מכנה "הגרעין היצירתי של האדם" הוא הדוחף את האדם לחפש, לשאול ולא להסתפק במה שחייו מציעים לו באופן יומיומי. לפי התורה הפסיכוקריאטיבית התפתחותו המוצלחת של האדם נשענת על שלושה גורמים עיקריים: 1. הגברת האהבה העצמית 2. צמצום הביקורת העצמית 3.פעילות יצירתית שיש בה משום התחדשות ושינוי. שיפור מתמיד בשלושת מרכיבים אלה מסייעים לאדם להפוך ליצירתי יותר, מסופק יותר ושמח יותר.

 

הציור האינטואיטיבי הינה טכניקה המאפשרת לכל אדם להפעיל את כוחות היצירה שלו, באופן ספונטאני. הטכניקה מתבססת בעיקר על תרגילים רבים המביאים את האדם למצב בו הוא יוצר ללא ביקורת עצמית, או עם מעט מאד ביקורת עצמית. בטכניקה משולבים חופש ומסגרת, בהם המשתתף מקבל חופש פעולה מצד אחד, וגבולות ברורים המייצרים לו תחושת התחלה וסוף, וכן תחושת הכוונה מצד המנחה. בציור האינטואיטיבי אין שום ביקורת ואנו מסייעים לאדם ללמוד לאהוב את יצירתו, כזו שנובעת למעשה ממעמקי עולמו הרגשי. בצורה זו אנו מיישמים את עיקרי התורה הפסיכוקריאטיבית, על ידי תרגול צמצום הביקורת העצמית, הגברת אהבה עצמית, ותרגול פעולת יצירה שיש בה חידוש ושינוי.

 

מפגש של קבוצת סדנה אורך כשעתיים. המפגש מתחיל בשיחת פתיחה, בה המנחה מעודד את המשתתפים לשתף את האחרים לגבי חוויות מהתהליך שהם עוברים ושאילת שאלות לגביו. זו שיחה קצרה שיש בה מספר מאפיינים:

א.מדבר רק מי שרוצה לדבר. מותר לשבת בשיחת הפתיחה ולא לומר דבר.

 

ב.על המנחה להימנע מכל תגובה ביקורתית או שיפוטית ולהראות למשתתפים את הרגעים בהם הם מגזימים בביקורת העצמית שלהם.

ג.על המנחה להימנע מלנסות לפתור בעיות אישיות שמציבים המשתתפים, ותחת זאת להציע להם להביא את הדברים אל הפעילות היצירתית, שבהמשך המפגש. המנחה אינו פסיכולוג, ומיומנותו היא הפניית האנרגיה הרגשית ליצירה ולא עיבוד ורבאלי של הדברים.

 

ד.המנחה מקפיד שלא לאפשר דיון בין המשתתפים, על מנת לשמור על מתח לקראת הפעולה היצירתית. דיבור יתר מפנה את האנרגיה היצירתית אל השיחה ולדעתנו כדאי לצמצמו. הדיאלוג אמור להתקיים בין המשתתף למנחה בלבד, ואם אדם אחר מבקש להצטרף, עליו לספר על עצמו ועל התהליך שלו, ולא לנסות לפתור את בעייתו של המשתתף האחר, שדיבר לפניו. המגמה היא להעביר מסר שאיננו פותרים בעיות כי אם מביאים את החיים אל העולם היצירתי. הפעולה היצירתית מציעה לאדם, פעמים רבות, פתרונות שכלל לא חשב עליהם.

 

ה. המנחה מקפיד שמשך שיחת הפתיחה תארך כעשר דקות ואז הוא מעביר את המשתתפים לשלב הבא.

 

השלב הבא – 45 דקות רצופות של יצירה.

במהלך פרק זמן זה אנו מסייעים למשתתף להגיע למצב בו הוא יוצר ללא מחשבות רבות וללא ביקורת עצמית. המשתתף מקבל מהמנחה את תכנית השיעור בה מוגדרים לו:

1. "מה זה ציור" (מצב בו הדף מלא לחלוטין בצבע ולא ניתן לזהות את צבעו המקורי של הדף).

2. אופן מריחת הצבע (מריחה אינטנסיבית שלא משאירה חללים בלתי צבועים)

3. כמות הציורים שיש להספיק באותו פרק זמן

 

ציוריו הראשונים של המצייר הם חופשיים ללא התערבות המנחה. הדבר בא לשרת את תחושת החיפוש של המצייר, את תחושת החופש וחוסר המגבלות, בתוך המגבלות שהצבנו לו. אנו מחליפים את הציורים בין המשתתפים על מנת "לבלבל" ולהוציא את המצייר מעט משווי המשקל שלו. בהמשך אנו פונים בנפרד לכל מצייר ונותנים לו הנחייה לגבי ציורו הבא. ההנחיה היא אינטואיטיבית, הנובעת מדמיונו של המנחה ומיכולתו היצירתית, לפי טכניקה שלא אוכל לפרט במאמר זה. ציורו האחרון של המצייר בשלב זה הוא שוב חופשי, עד לתום הזמן המוקצב, ושוב אנו מעניקים לו את האפשרות לפעול באופן חופשי לגמרי, לאחר שההתערבויות הקודמות הציעו לו גם דרכי ביטוי שונות ממה שהוא רגיל.

 

האווירה בחדר הסדנה היא כזו שאנו אוהבים ושמחים על כל מעשה יצירתי שמגיע מבין ידיו של המשתתף. אנו מעודדים את המציירים להתרחק ממושגים הקשורים ל"ציור יפה" ולהתקרב למושגים הקשורים ל"ציור שעושה לי טוב, ציור שמשפר את ההרגשה שלי". מציירים רבים השתחררו מהכבלים של עצמם ברגע שהחלו ליהנות מלצייר "ציורים מכוערים".

 

המשך המפגש מכיל כתיבה אינטואיטיבית (עמוד של כתיבה חופשית שלא משתפים את שאר חברי הקבוצה לגבי התוכן שלו). ציור משותף, בו כל המשתתפים מציירים מיחד לפי נושא שניתן על ידי המנחה, וציור מסכם, בו המנחה נותן הנחייה אישית לכל מצייר, שלפי תחושתו "תסגור" את התהליך של המפגש, לכל משתתף בנפרד.

 

המפגש מסתיים בשיחת סיכום קצרה, בה מציע המנחה למשתתפים לשתף את הקבוצה בחוויות מהמפגש, בשאלות או בכל דבר אחר העולה על דעתם. המנחה מאזין לדברים ומשתדל לכוון את תשובותיו אל העולם היצירתי, אל המלצות ליצירה ביתי ואל הצעות ליצירה במפגש הבא. המנחה מעודד את המציירים להתנסות בציור אינטואיטיבי גם בביתם ואינו מגנה את מי שטרם החליט לעשות זאת. גם בשיחת הסיכום ידבר רק מי שירצה לדבר, וישתוק מי שיחפוץ לשתוק. מנחה המפגש עשוי לשאול דבר מה את אחד המשתתפים, אם הוא חש שהדבר עשוי לתרום לאותו משתתף או לקבוצה כולה.

 

ככלל, זו קבוצת אנשים הטרוגנית, אליה ניתן להצטרף בכל עת. ההנחיה ברובה אישית בתוך קבוצה ופחות קבוצתית. הדגש הוא על היחיד הנמצא במרחב הקבוצתי ושתפקידו למצוא את נתיב היצירה שלו, שמייחד רק אותו. בתוך מרחב תמיכתי בו אנשים נוספים עוברים תהליך דומה, שמעט בו השיפוטיות ורבים בו העידוד והפרגון, מוצא היחיד את הקבוצה כמסגרת המאפשרת לבוא, ליצור, לחפש ולגלות. בתוך המרחב הזה נרקמות מערכות יחסים ספונטאניות בין המשתתפים וסיוע הדדי בהצלחת התהליך האישי.

 

 

דר ' פינקי פיינשטיין

פסיכיאטר

מנהל המרכז לציור אינטואיטיבי