גבולות בקבוצות בהיבט בין-תרבותי - טיפול קבוצתי
טיפול קבוצתי בעולם
דר' חיים וינברג
על גבולות בהקשר בין-תרבותי
אחד המושגים הבסיסיים ביותר בעבודה קבוצתית הוא מושג הגבול. כשאני מלמד קורס על
הנחיית קבוצות, אני נוהג להקדיש למושג זה זמן ניכר, להבהיר כיצד הגבולות האישיים שלנו מתפתחים לאורך השנים, להמחיש שלא מדובר רק בגבולות פיזיים, לבחון לאילו גבולות צריך להתייחס בקבוצה, ובמיוחד להדגיש את תפקיד המנחה בשמירה על הגבולות הללו.
כשמדובר על הגבולות בקבוצה, אנו מתכוונים בד"כ לשלושה מימדים חשובים: גבולות הזמן, גבולות המקום, וגבולות העצמי. גבולות הזמן מתייחסים לזמני הפגישות (המנחה אחראי על התחלת הפגישה בזמן וסיומה בזמן), אך גם למשך הכללי של חיי הקבוצה (המנחה אחראי על תהליך הסיום ועיבודו בקבוצה). בגבולות המקום אנו מדברים על החלל הפיזי (באחריות המנחה לדאוג למקום עם גבולות מוגדרים, כמו חדר בגודל מתאים עם דלת סגורה), ועל המיכל הדמיוני המסומל על ידי כסאות המשתתפים המוצבים במעגל. גבולות העצמי פירושם שלחברי הקבוצה יש אפשרות לווסת ולשלוט במידת החשיפה שלהם ועל המנחה לסייע להם בכך.
גבולות בקבוצה יוצרים בטחון. מבלי להיכנס לויכוח פוליטי, חישבו על תחושת חוסר הביטחון כאשר גבולות המדינה היו פרוצים למסתננים ומחבלים. בהתאם, אם דלת חדר הקבוצה אינה סגורה, חברי הקבוצה יחששו שאינפורמציה אישית תישמע מחוץ לקבוצה. אם גבולות העצמי לא נשמרים, המשתתפים אינם בטוחים מפני חודרנות. הגבולות יוצרים תחושה של יציבות. קיומו של הגבול הוא זה שמפריד בין "תוך" קבוצה לבין מחוץ לה. למעשה אין משמעות ל"כאן ועכשיו" ללא קיומם של גבולות הזמן והמקום. לאורך חיי הקבוצה הדגש והמוקד נע בין הגבולות סביב הקבוצה כשלם (בשלב הראשון והאחרון), הגבול סביב תת-קבוצות, הגבולות האישיים הפנימיים (האינטרה-פסיכיים) וכדומה. אני נוהג להדגיש לסטודנטים כי גבולות לא יכולים להיות נזילים מדי ולא יכולים להיות נוקשים מדי, ויחד עם זאת אני אומר להם שעדיף שישמרו על גבולות נוקשים מדי בתחילת דרכם המקצועית מאשר יטשטשו את גבולות הקבוצה. גמישות תבוא בהמשך, עם ההתפתחות המקצועית. למשל, אחת הטעויות של מנחים לא מנוסים ולא מקצועיים הינה אי שמירה על גבולות הזמן, והארכת משך הפגישה מנימוקים שונים. המחיר שהקבוצה משלמת על כך בהמשך גבוה מהרווח שאולי מושג בכך שעוד משתתף עבד באותה פגישה.
טוב ויפה. עכשיו אני רואה את רובכם מהנהנים בראשכם בהסכמה (כי אחרת אתם עלולים עוד להיחשב מנחים לא מקצועיים J). אלא שכל המגדל התיאורטי הנ"ל מתחיל להתמוטט כשאנו משוטטים בארצות אחרות, ומתחילים להכיר מקרוב תרבויות שונות ועבודה קבוצתית בהם.
ניקח למשל את מושג הזמן: הזמן של העולם המודרני-מערבי אינו דומה לזמן הלטיני או לזמן המזרחי. מניאנה, אומרים במקומות אחרים, ומתכוונים לומר "מה בוער? יש זמן". מי שהתרגל לפתוח את הקבוצה בזמן ולנעול אותה בזמן, יופתע לגלות שבספרד זה לא מובן מאליו. בגליון הקודם סיפרתי על הכנס שנערך בגרנדה. קבוצת הביניים האנליטית בכנס מעולם לא התחילה בזמן, כיון שהנהלת הכנס לא שמרה על כך שהרצאת הפתיחה של היום תתחיל ותסתיים בזמן. היינו מצפים שעקב כך תתערער תחושת הביטחון והקבוצה תיתקע בשלב מוקדם ולא תגיע לשלב של עבודה משמעותית ועמוקה. אבל כל מי שקרא את הדיווח שלי יסכים שלמרות שהגבולות הללו לא נשמרו (בנוסף לערעור תחושת היציבות עקב הרוטציה של המנחים ועזיבת חלק מהם לפני סיום הכנס) – העבודה בקבוצה הייתה משמעותית ביותר.
ומה לגבי גבולות המקום? בביקורי בברזיל כהכנה לקראת הכנס הבינלאומי שעמדתי בראשו בסן פאולו ב-2006, שמעתי על כך שהברזילאים מקיימים "פסיכודרמה ברחוב": מנחים יוצאים לרחוב, לכיכר או לפארק, ומקיימים מפגש פסיכודרמה עם הקהל הנמצא במקום, עם "עמך". היכן השמירה על המקום המוגן? בסיור זה בברזיל נלקחנו יום אחד לחזות ב"טיפול קהילתי" (community therapy) שהתקיים במרכז קהילתי בשכונת עוני (פאבלה). מה שראיתי באותו יום ערער את כל המוסכמות שגדלתי עליהם לגבי גבולות: הקבוצה נפגשת פעם בשבוע ופתוחה לכל מי שרוצה לבוא לאותו מפגש, רובם תושבי השכונה. בתוך מהלך הקבוצה אנשים נכנסו ויצאו מהצריף בו התקיימה הפעילות. נשים הגישו מאכלים שונים למשתתפים, וילדים ניסו למכור לנו מזכרות בזמן שהקבוצה עבדה. אנחנו הוצגנו כמטפלים מחו"ל והוצמדה לנו מתרגמת שתרגמה לנו במשך כל מהלך הקבוצה ולאיש לא נראה שזה הפריע. למרות ההפרה החוזרת ונשנית של הגבולות כפי שהם מוכרים לנו, אנשים הביאו לדיון בעיות אישיות חושפניות. אישה סיפרה שלבתה יש קשר רומנטי עם גבר נשוי, ויום אחד הוא סימם אותה (את האם) והיא מצאה עצמה ערומה במיטה ולא יודעת מה קרה. כששאלתי את המתרגמת איך האנשים מוכנים להיחשף כך בפני שכניהם מצד אחד, וזרים שאינם חברי הקבוצה מצד שני, אמרה שממילא אין לעניים האלו מה להפסיד, ובכל מקרה אין סודות בפאבלה ומה שקורה אצלם בחדר המיטות ידוע לכל השכונה.
נבדוק עכשיו איך גבולות העצמי משתנים בהקשר התרבותי. בקבוצה הטיפולית שאני מנחה בארה"ב שמתי לב שאנשים נמנעים מלשאול אחד את השני שאלות אישיות מדי. הדבר בלט לי במיוחד כשהצטרפה משתתפת חדשה לקבוצה והחברים נמנעו מלשאול אותה שאלות כלשהן. כשהצבעתי על כך שהקבוצה מתעלמת מההצטרפות של החברה החדשה התגובה הייתה מפתיעה: אנחנו לא רוצים לחדור לפרטיות שלה! אני לא יכול לתאר לעצמי מצב דומה בישראל, מדינה בה כל אחד משוכנע שיש לו רשות לחטט בפרטיותו של האחר ושאלות ישירות (כמו "כמה עלתה לך השמלה", או "אז מה הבעיות שבגללן הגעת לקבוצה") הן הנורמה. איש בישראל לא יראה שאלות כאלו כפגיעה בפרטיות של האחר. יתרה מזו, אם מישהו ייפגע מכך ויעיר על כך שהשאלות חודרניות – הוא זה שייתפס כרגיש מדי!
מרחב מעניין בו לא ניתן לשמור על גבולות המקום הוא הקבוצה הגדולה. הגבולות בה גמישים הן מבחינת המרחב והן מבחינת הנוכחים בה. אם אמרנו שתפקיד המנחה לשמור על גבולות הקבוצה, הרי שבקבוצה הגדולה אין לו אפשרות לעשות זאת. מרחב נוסף בו הגבולות נזילים הוא סייברספייס (וכבר טענתי באחד הטורים הקודמים שלי על קבוצות באינטרנט שמדובר ב"קבוצה גדולה בחושך", או ב"קבוצה גדולה עם אשליה של קבוצה קטנה"). במרחב זה הן גבולות המקום והן גבולות הזמן גמישים ביותר וכל מה שהיחיד יכול לעשות הינו לשמור על גבולות העצמי. והנה, הדבר המפתיע הוא שבפורומי אינטרנט אנשים מרשים לעצמם להיחשף באופן קיצוני. יש הטוענים שהדבר מתאפשר הודות לאנונימיות שמאחוריה יכול המשתתף להסתתר, אך להפתעתי גם בפורום הבינלאומי שאני מנהל באינטרנט על טיפול קבוצתי ושבו המשתתפים אינם אנונימיים – רמת החשיפה האישית יכולה להיות גבוהה.
בכל מקרה, המסקנה מכל האמור לעיל הינה ראשית שגבולות הם עניין תרבותי, והצורך בשמירה עליהם משתנה מתרבות לתרבות. אם כך, כיצד ניתן להבין מה מאפשר עבודה קבוצתית משמעותית בחברה בה השמירה על הגבולות לא מוקפדת. מה מקיים את רמת הביטחון בקבוצה? מה שומר על הסודיות, מה מגן על חברי הקבוצה מפני חשיפת יתר? להערכתי יש גורם עמוק בהוויה הקבוצתי המגן על המשתתפים ויוצר תחושת בטחון. אני מעריך שמדובר בגורם סימבולי ולא קונקרטי, משהו ברמה של הפנטזיה הלא מודעת של החברים לפיה הקבוצה נחווית כמיכל רחמי גם כאשר הגבולות הפיזיים אינם נשמרים. הפנטזיה המשותפת הזו יוצרת רמה מספקת של בטחון המאפשרת עבודה משמעותית.
צריך לשנות את התיאוריה, חברים, ויפה שעה אחת קודם....
חיים וינברג
haimw@group-psychotherapy.com
Google
מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, הנחיית קבוצות, קבוצות דיאלוג, קבוצת תמיכה, קבוצות בארגון
גבולות בקבוצות בהיבט בין-תרבותי - טיפול קבוצתי/ד"ר חיים וינברג
דף הבית
מאמרים