טיפול קבוצתי בעולם: תכניות הכשרה על הנחיית קבוצות

בהמשך לשאלה כיצד נעשים מנחי קבוצות (התשובה: במקרה) שהעליתי בגליון הקודם, הפעם ברצוני להתייחס לתכניות הכשרה בתחום הקבוצות בארץ ובעולם.

ראשית אסקור בקצרה את המצב בארץ כדי שיהיה לנו בסיס להשוואה. במאמר שכתבתי לפני כמעט 10 שנים על טיפול קבוצתי והכשרת מנחי קבוצות בישראל ב-1998 (פורסם במיקבץ כרך 4(2) – 1999) נוכל למצוא את הפיסקה הבאה:

"אין בישראל תעודה מוכרת של מטפל קבוצתי (כמו Certified Group Psychotherapist CGP בארה"ב, למשל) ולמעשה כל מי שרוצה בכך, גם אם אינו מטפל מוכר כלל, יכול לפתוח קבוצה ולהנחות אותה. בד"כ הכשרה של פסיכותרפיסטים בישראל היא הכשרה לטיפול אינדיבידואלי. פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים הרוצים לעסוק בטיפול קבוצתי לומדים זאת בתהליך של " "On the job trainingולרוב מתוך אילוצי המערכת. פסיכותרפיסט, המבקש ללמוד עבודה וטיפול קבוצתי בצורה מסודרת, עושה זאת במסגרת לימודי תעודה השייכים בד"כ למחלקות לעבודה סוציאלית באוניברסיטאות ומקבלים אליהם פסיכותרפיסטים בעלי-תעודה.

בארץ יש תכניות הכשרה טובות להנחיית-קבוצות. חלקן הגדול באוניברסיטאות בלימודים של יום בשבוע למשך שנתיים. עם זאת, לא קיימת תכנית להכשרת מטפלים קבוצתיים. השוואה בין הלימודים בתכניות אלה לבין התכנית המוצעת ע"י ה-CGP מצביעה על לימודים אינטנסיביים יותר בישראל. לדוגמה, לעומת קורס מבוא בין 12 שעות, הנדרש לצורך ה-,CGP הקורס התיאורטי בתכנית הכשרת מנחים בישראל הוא קורס סמסטריאלי (28 שעות). בנוסף לו התלמידים משתתפים בקבוצה דינמית למשך סמסטר אחד, לומדים קורס ספציפי של מיומנויות הנחייה, צופים בקבוצה מאחורי מראה, מנחים כ-Co זוטרים עם מנחה וותיק ומקבלים הדרכה על הנחיית קבוצה בזוגות."

 

המצב בארץ מבחינת תכניות ההכשרה למנחים ומטפלי קבוצות רק התקדם והתפתח מאז כתבתי את השורות הנ"ל. כמעט כל אוניברסיטה בישראל המכבדת את עצמה (ורוב המכללות גם הן) מקיימת תכנית להכשרת מנחים הנמשכת בד"כ שנתיים (אני לא מתייחס כאן לתכניות ההכשרה בפסיכודרמה שאינה תחום ההתמחות שלי. ידוע לי על תכנית ותיקה בסמינר הקיבוצים, תכנית במכללת אורנים ותכנית חדשה באונ' חיפה. קיימות גם תכניות הנערכות על ידי מכונים פרטיים). ההבדלים בין התכניות השונות נעוצים באוכלוסיה המתקבלת ללימודים, בגישה המרכזית הנלמדת, במשך הלימודים, ולעיתים בנושא בו עוסקות הקבוצות. התכנית הותיקה (נדמה לי שהחלה ב-1974) וה"נחשבת" ביותר היא זו של אוניברסיטת ת"א בניהולן של דר' אריאלה פרידמן ודר' מרים גולן. עקב הדגש על התיאוריה הפסיכודינמית, טועים רבים לחשוב שמדובר בתכנית להכשרת מטפלים קבוצתיים, אך למעשה מדובר בהכשרת מנחי קבוצות. יקצר המקום כאן מלתאר את שאר התכניות בארץ ואציין רק עוד תכנית שהייתי מעורב בה: התכנית להכשרת מנחי קבוצות בחברה רב תרבותית במכללת בית ברל, ששמה דגש על השילוב בין הנחיית קבוצות לבין פיתוח רגישות לרב-תרבותיות (כיום מנהלת אותה דר' אריאלה בארי בן-ישי).

 

נשאיר את תיאור התכניות העוסקות בטיפול קבוצתי (בניגוד להנחיית קבוצות) להמשך ונערוך השוואה לתכניות דומות בחו"ל. הנה דיווח על תכנית לדוגמה הנערכת בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. אוניברסיטת סטנפורד הינה אחת היוקרתיות ברחבי ארה"ב (למעשה זוהי האוניברסיטה של יאלום, אך הוא לא בבי"ס למנהל). הדיווח נמסר מפי נירית חזן, פסיכולוגית אירגונית ישראלית, הנמצאת כרגע בעמק הסיליקון, קליפורניה:

-----------------------------------

טי-גרופ נוסח בי"ס למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה

אחד הקורסים היותר יוקרתיים בתוכנית הMBA בסטנפורד הוא קורס חוויתי אינטנסיבי שמטרתו לצייד את הסטודנטים בהבנה אישית ומושגית של יחסים בינאישיים והתנהגות של קבוצות קטנות.  הלמידה הינה אינטנסיבית ביותר ונעשית הן באופן אקדמי מסורתי ע"י שיעור (כשעתיים בשבוע) וקריאת מאמרים, והן באופן היתנסותי ע"י תרגילים, כתיבת יומן מונחה בבית, ובעיקר- טי-גרופ (בישראלית: דינמיקה קבוצתית), חמש שעות כל שבוע, ובנוסף סוף-שבוע ארוך. בשל הצלחתו מוצע היום קורס זה גם לבתי ספר שונים באוניברסיטה כגון משפטים, הנדסה וכד'.

 

קבוצות הטי (T עבור TRAINING) מבוססת על התנסות ולמידה אישית, בינאישית וקבוצתית השואבת מהכאן ועכשיו. הלמידה היא מעצם החויה והתגובות השונות להתרחשויות שבחדר: זיהוי רגשות וביטויים באופן אפקטיבי, הקשבה, מתן משוב,תגובות לאחר, ניהול קונפליקטים ועוד. בנוסף ההרצאות, קריאה (מאמרים בתחום של איטיליגנציה רגשית וחברתית, תקשורת בינאישית, מנהיגות, מגדר, ושונות חברתית), תרגילים מונחים וכתיבת היומן האישי מזינים את עולם החוויה והעיבוד של הקבוצה.

עם התפתחות הקבוצה ובנית יחסי האמון מעמיקים התכנים ואופי האינטראקציות הבין-אישיות וניתן לשמוע יותר התייחסות ל"שם ואז". המשתתפים מעמיקים ומשפרים יכולות רגשיות וכן לומדים על מה מניע אותם להגיב או להרגיש כפי שהם (בשל ארועים מעברם, התניה ורציה חברתית, אישיות וכד') וכן לקשר זאת ליחסיהם עם דמויות משמעותיות בהווה.

בשל האינטנסיביות, המיקוד והאמון שבקבוצה עוברים חלק מהמשתתפים חוויות אליהן הם מתייחסים כמעצבות או משנות חיים (life altering).

 

אחד האספקטים המרתקים בעיני בתוכנית זו הם קבוצת המנחים. ההנחיה בטי-גרופ מאוד שונה מסגנון ההנחיה המקובל בארץ בעיקר בכך שההכשרה היא בעיקרהon the job training וההנחיה הינה הנחיה משתתפת, הנחיה נוכחת. המנחה שואב מה'כאן ועכשיו' ומניסיונו על מנת לאפשר למידה (של הסטודנטים ושלו כאחד) מירבית מטי-גרופ. המנחה ישתף מרגשותיו ותגובותיו ויהי מעורב באינטראקציות עם משתתפים אחרים כחלק מהמודלינג והובלת הקבוצה. לעיתים נדירות ביותר יספק המנחה שיקופים או יפרש התנהגות זו או אחרת. ולכן, ניתן לראות בין המנחים אנשי יעוץ ארגוני, פסיכולוגים, אנשי הוראה, מטפלים בגישות שונות, ובעיקר בוגרי תוכנית זו -או דומות לה -שנישבו בקיסמה (כן, גם מנהלים, יזמים ויועצים עסקיים). הסגל האקדמי מספק את החלקים האקדמים כמו גם הדרכה וגיבוי מקצועי נדרש.

-----------------------------------

 

אז אם אשווה את התכנית הספציפית הזו לתכנית המוכרת לי של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א נמצא בה דגש יותר חזק מאשר בישראל על החלק החוויתי וההתנסותי. החלק התיאורטי פחות קשור לתהליכים קבוצתיים ואינו מעמיק (ואולי אף לא מתייחס) בגישה הפסיכודינמית, המקובלת כל כך אצלנו. הבדל נוסף בולט בין הגישה הזו לבין הגישות המוכרות לנו בישראל הוא בהתייחסות לתפקיד המנחה שנמצא בעמדה שוויונית מול המשתתפים, כפי שתארה זאת היטב נירית.

 

למעשה, הנחיית קבוצות (בנפרד מטיפול קבוצתי) כפי שהיא מוכרת בארץ, הנשענת על הבנת תהליכים קבוצתיים, חקירת הלא מודע, התייחסות לקבוצה כשלם וכדומה, כמעט שאיננה קיימת בארה"ב. מה שנלמד בתכניות להכשרת מנחים בישראל יכול אולי להתאים לתכניות לטיפול קבוצתי בחו"ל. כשמדובר בהכשרה להנחיה בחו"ל (ושימו לב שלמעשה אין מונח מקביל באנגלית להנחית קבוצות. הכי קרוב יכול להיות group facilitation), מדובר בלימוד מיומנויות תקשורת, דגש על הקשבה, ויצירת אוירה מקבלת. את התכניות להכשרת מנחים בארה"ב ניתן למצוא בבתי הספר למנהל עסקים, בתי ספר לחינוך, או בחברות פרטיות בעולם העסקים, ולא בבתי הספר לעבודה סוציאלית ובמחלקות לפסיכולוגיה כמו בישראל. עוסקים בה יותר יועצים ארגוניים או מנהלים, ולא אנשי בריאות הנפש כמו בישראל.

 

למעשה הבלבול קיים אצלנו, בהעדר הבחנה חדה מספיק בין הנחיה קבוצתית לבין טיפול קבוצתי. ייתכן שניתן להשוות יותר הנחיית קבוצות בישראל לייעוץ קבוצתי (group counseling) בארה"ב, שבו עוסקים יועצים ואנשי טיפול. אם כן, בגליון הבא אמשיך להשוות בין תכניות ההכשרה בארץ ובעולם, אך בתחום של הטיפול הקבוצתי.