דף הבית  מי אנחנו  שאלות ותשובות  סדנאות  רשימת קבוצות  מגזין  צור קשר  מאמרים  תוכניות הכשרה
מאמרים >זהות ומשמעותה בקבוצות רב-תרבותיות

זהות ומשמעותה בקבוצות רב-תרבותיות

 >>הצטרפו לטיפול קבוצתי !!!

 >>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

 זהות ומשמעותה בקבוצות רב-תרבותיות

 
רב תרבותיות הינה מגמה בולטת בחברה ובתרבות המערבית בת זמננו.שינויים בהרכב האוכלוסיה ושינויים פוליטיים,כלכליים,טכנולוגיים ותקשורתיים,תרמו לכך שבמדינות רבות,וביניהן ישראל,יש קבוצות דתיות,אתניות,לאומיות ומיניות שתרבויותיהן חוצות את גבולותיה הגיאוגרפיים של מדינת הלאום.
לפני שאדבר על הקשר של זהות לקבוצה הרב תרבותית אנסה לבדוק מהי בכלל זהות.ובכן, בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה הזהות הינה מונח המתאר את תפיסת האדם את עצמו ואת תפיסת החברה אותו.הזהות האישית אינה מפסיקה להתגבש כל עוד האדם חי.מכלול התפקידים של הפרט מבטא את זהויות המשנה השונות,בכל אחד מהתפקידים הללו יהיו לאדם יחסים שייצרו זהות נבדלת.אפיוני הזהות יכולים להיות מולדים(צבע עור,מין,מוצא עדתי...) או כאלה הניתנים לרכישה ולשינוי(דת,מקצוע,אזרחות...).
הגדרת הזהות מקבלת משמעות באמצעות מערכת של אמונות,ערכים,רגשות,ידע,תפישות תפקיד,דפוסי התנהגות וסגנון חיים שהפרט מפנים ומסגל לעצמו בתהליך ההתגבשות של זהותו.למשל-ההגדרה"יהודי"יכולה לקבל משמעויות שונות אצל אנשים שונים,כגון:
1.להיוולד לאם יהודיה ותו לא.
2.להאמין באלוהים ולהרגיש רגש אהבה ויראת כבוד אליו.
3.להקפיד על קיום המצוות וסגנון חיים דתי בחיי היומיום.
 
מה לכל האמור לעיל ולקבוצות רב תרבותיות ,או לטיפול קבוצתי בכלל?האם ישנה זהות אישית וזהות קבוצתית והאם הו בהכרח מכילות זו את זו או שהן גם יכולות לנגוד זו את זו?האם ניתן לדבר על זהות אישית אוטונומית ונפרדת מהזהות הקבוצתית?תיאורטיקנים ומחברים רבים ושונים סבורים כי הזהויות האישית והקבוצתית קשורות זו בזו וכי לפרט בקבוצה תמיד יש זהות נוספת מעבר לזהות האישית איתה הגיע-זהות קולקטיבית אחרת,המייצגת תרבות ומוצא בד"כ(סלבנדי,1999,הולמס,1992).
סמית וברג(1987)טענו כי בקבוצה מעורבת שיש בה גם חברים המשתייכים לקבוצות מיעוט,הם ייצגו תמיד את אותן הקבוצות וישמשו עבורן קול.כלומר,האינדיבידואל בתוך הקבוצה הרב תרבותית משמש תמיד סוכן של קבוצת ההשתייכות ממנה הוא הגיע.
חבר הכנסת לשעבר,עזמי בשארה,במאמרו"בין האני לאנחנו"טוען כי הגדרת הזהות איננה אקט חופשי,אלא היא יצירתן ושעתוקן של השתייכויות האדם,לא כיחיד בעל חופש בחירה,אלא כחבר בקולקטיב או בקולקטיבים.לדבריו,הפרט בעולם המודרני מנסה לייחד את עצמו בתוך הקולקטיב והוא מתלבט בשאלות שייכותו ומנסה להקנות לה משמעות(בשארה,1999).
בספרה"בתו של מרפא העצמות"מבטאת אמי טאן את הקשר והדיאלוג התמידי המתקיים בין הזהות לבין הקבוצה:"בשנות השישים,חשבה רות בלבה,אנשים מחו נגד הפרדת שירותים לפי גזעים,בטענה שזוהי גטואיזציה.עכשיו הם תבעו הפרדה זו בטענה שהיא מבטאת רגישות תרבותית".
 
נראה לי כי את המשך הצגת הסוגיה של זהות אישית אל מול זהות קבוצתית ושל זהות בתוך קבוצה רב תרבותית אעביר ואבהיר בצורה הטובה ביותר ע"י תיאור מקרה מהשטח.
לפני מספר שנים הנחיתי קבוצה של הורים לילדים מוגבלים (סוגים שונים של מוגבלויות-פיזיות ומנטליות).בקבוצה השתתפו 12 אמהות,מתוכן 7 היו ישראליות,3 יוצאות חבר העמים(שייקראו כאן  הרוסיות) ו-2 יוצאות אתיופיה(שיכונו האתיופיות).בין הישראליות היו 4 דתיות ו-3 חילוניות.למרות שלכל המשתתפות הייתה את הזהות האישית שלה ואת הזהות הקבוצתית הקולקטיבית הנוכחית(אמא לילד מוגבל),אי אפשר היה וגם לא נכון היה להתעלם ממאפיינים תרבותיים אשר השפיעו על תפיסתן את היותן אמהות לילדים מוגבלים,על מערכת היחסים שלהן עם הילד ועם הסביבה ועל נוכחותן ומוכנותן לתרום ולהיתרם בקבוצה.אמנם מדובר היה באמהות צעירות אשר גם ה"לא צבריות"שביניהן עלו לארץ בגיל צעיר,התחנכו כאן,התחתנו והקימו משפחה פה בישראל,ועם כל זאת הסממנים של תרבות המוצא שלהן בלטו מאוד בדיונים בקבוצה.יהושע לביא(2006) טוען בהקשר זה כי ניתן לגלות מהו הלא מודע החברתי המוסווה כאשר מתבוננים בשיח התרבותי הגלוי.הלא מודע החברתי המוסווה מייצג זהויות שונות:לאומית,אתנית,דתית,חברתית ומגדרית והוא משותף לכלל החברים במערכת חברתית מסויימת(ויינברג,2009).
באחד המפגשים שבו עסקנו ברגעים הראשונים שלאחר האבחון(אצל חלקן זה היה זמן קצר לאחר הלידה ואצל האחרות בשלבים מאוחרים יותר),ברגשות שהתעוררו,במחשבות ובקבלת והפנמת הבשורה מאוד בלט לכולן "המאפיין הרוסי".כמובן שהיו סממנים משותפים לכולן כגון תחושות של עצב,של כעס,מחשבה"למה זה קרה דווקא לי"ןכדומה.אך נדמה כי אצל הרוסיות הדברים היו הרבה יותר מוקצנים,עד כדי סימני דיכאון שהופיעו אצל שתיים מהן ומחשבות אובדניות.לחלק מהאמהות האחרות בקבוצה,בעיקר הישראליות הדתיות(אשר אמונתן באלוהים ובידיעה כי לכל דבר שקורה יש מטרה הקלה עליהן את הקבלה ואת ההתמודדות)היה מאוד קשה להתמודד עם התחושות שהעלו הרוסיות ולקבל אותן.נראה היה כי הן מפגינות כלפיהן עויינות וכעס.הרוסיות,מצידן לא ממש הבינו מה הן עשו לא בסדר,הן שיתפו וסיפרו בכנות על מה שעבר עליהן ולא הבינו מדוע הן זוכות לתגובות של כעס ואי קבלה ומדוע מה התחושות והרגשות שלהם וכל מה שעבר עליהן,"נחשבים פחות"?
גם הולמס (1992)וגם לירי(1995)טוענים וסבורים כי נושאים של גזע ואתניות עלולים להעלות רגשות חזקים ומשמעותיים הקשורים לבעיית השונות ולכמיהה להכרה.סלבנדי(1999)סבור כי גזע ומוצא אתני היו ועדיין נושאים המעוררים אי נוחות ומתיחות במערכות חברתיות וקליניות.נראה לי כי זה מה שקרה בקבוצה המתוארת.בפגישת ההדרכה שהייתה לי לאחר המפגש הזה הבנתי זאת והחלטתי כי עליי ללמוד ולקרוא קצת יותר על ההבדלים התרבותיים ועל ההתייחסות השונה ללידת ילד מוגבל בגלל המאפיינים התרבותיים.ואכן מלמידה מעמיקה יותר הבנתי גם אני מה זה להיות אמא לילד מוגבל בתרבות הרוסית.בתרבות זו שלרב הזוגות בה יש ילד אחד,או לכל היותר שניים,להורים יש ציפיות גבוהות מאוד מהילד.הם יעשו הכל וייתנו הכל כדי שהילד יילך בדרך מסויימת,יצטיין ויצליח בה,הילד והצלחותיו מהווים מקור לגאווה  של כל בני המשפחה המורחבת(הרי לרב הוא גם נכד יחיד).כאשר מתבשר זוג צעיר כי ילדם הוא מוגבל מבחינה כלשהי,תחושות הצער והאובדן אינן רק על כך שאין להם ילד בריא אלא על כך שכל חלומותיהם,תכניותיהם,גם שלהם וגם של הסבים והסבתות,נגנזו."הילד המושלם"שלהם לא יגיע,לא יהיה להם במי להתגאות ולהשקיע ומכאן,לפי ראייתם-מה הטעם להמשיך ולחיות?לאור כל זאת לא קשה היה להבין את תגובותיהן ותחושותיהן של האמהות הרוסיות,אשר למרות היותן "ישראליות"בחלק ממאפייניהן,נשאו עימן סממנים תרבותיים אשר השפיעו על דרך פעולתן ואשר יצרו התנגדות כלפיהן בקבוצה.יתירה מכך,גם לתגובות של שאר חברות הקבוצה כלפיהן יש קשר הדוק לנושא הזהות ולרב תרבותיות בקבוצה.האמהות הרוסיות ייצגו בעיני האחרות את התרבות הרוסית כולה ואת הסטריאוטיפים שנהוג לקשר אליהן בחברה הישראלית כגון:הרוסים הם קרים,חסרי רגש,מתנשאים וחושבים שהם טובים יותר(בעיקר כלפי העולים האתיופיה),נצלנים,חושבים שמגיע להם הכל,כל הרוסיות זונות,כל הרוסים שיכורים,למשפחה אין חשיבות בעיניהם ועוד.ברור היה לי כי אם לא תהיה בשלב זה התייחסות למסרים הסמויים הללו,לשוני התרבותי ולהבדלים הלגיטימיים בין התרבויות השונות,הנושא ימשיך ללוות אותנו,גם אם באופן לא גלוי ולא מוצהר,ויפריע להתנהלות הקבוצה ולשיתוף ועבודה מעמיקה יותר.המפגשים הבאים הוקדשו אם כן לדיון סביב שאלות ונושאים כגון:מהי אמהות בכלל,מה המשמעות של להיות אמא בתרבויות שונות,מיהו ישראלי,מיהו רוסי ומיהו אתיופי ועד כמה הם מוכנים להקריב על מנת להפוך לישראלים.רק לאחר שנושאים אלה הועלו והתדיינו ניתן היה לחוש בשינוי מסויים מבחינת היחס של חברות הקבוצה זו כלפי זו ובמיוחד של הישראליות כלפי הרוסיות.הישראליות הפגינו יותר כבוד וסובלנות כלפי תחושות ורגשות שלא תמיד "תאמו"את אמות המידה התרבותיים שלהן וגם אם סביב נושאים מסויימים קשה היה להן לקבל את העובדה שיש אנשים שחושבים ומתנהגים אחרת,היה להן בהחלט קל יותר לבטא זאת בקול ועם זאת לשמור על יחס מכבד לשוני התרבותי.שיא הרגישות והסובלנות מבחינתי היה כאשר אחת האמהות הישראליות הדתיות הזמינה את אחת הרוסיות עם בני משפחתה ל"ארוחת שבת כהלכתה".
 
ניסיתי ואני מקווה שהצלחתי להעלות ולהדגים(גם אם על קצה המזלג) את הקשר שבין הזהויות שכל אחד מאיתנו נושא עימו לבין היותנו חלק מקולקטיבים שונים וכיצד משפיע הקשר זה ובא לידי ביטוי בפועל,כאשר אנו מהווים חלק מקבוצה רב תרבותית.ברור לי כי כמטפלת קבוצתית במיוחד במדינת ישראל עליי לגלות רגישות להבדלים האתניים והתרבותיים המאפיינים כל קבוצה כמעט ולבדוק האם לקונפליקטים ולהתנגדויות שעולים ועולות בקבוצה אכן יש הקשר תרבותי.כמעט בכל קבוצה ישנה "קבוצת מיעוט"ואחת ממטרותינו הטיפוליות היא לשפר ולהגדיל את מסוגלות חברי קבוצת המיעוט להשתייך לקבוצה ובכך להעצים את אפקטיביות הטיפול עבורם ועבור כל שאר המשתתפים(סלבנדי,1999).
 
 
                                    ביבליוגרפיה:
 
1.בשארה,ע.(1999).בין האני לאנחנו:הבניית זהויות וזהות ישראלית.מכון ון ליר בירושלים/הקיבוץ המאוחד.
2.ויינברג,ח.(2009).הלא מודע החברתי הישראלי.מקבץ-כתב העת הישראלי לטיפול קבוצתי,14(1).
3.לביא,י.(2006).מגדר,תרבות וזהות אישית באנליזה קבוצתית.מקבץ-כתב העת הישראלי לטיפול קבוצתי,11(2).
4.Erickson,E.H.(1964).Insight and responsibility.New York:Norton.
5.Holmes,D.E.(1992).Race andtransference in psychoanalysis and psychotherapy.International Journal of psychoanalysis 73,1,1-11.
6.Leary,K.(1995):"Interpreting the dark".Race and ethnicity un psychoanalytic psychotherapy.Psychoanalytic Psychology,12,1,127-140.
7.Salvendy,J.(1999):Ethnocultural considerations in group psychotherapy.International Journal of Group Psychotherapy 49,4,429-464.
8.Smith,k.k.&Berg,D.N.(1987).Paradoxes of group life.San Fransisco:Jossey-Bass.

Google


מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, הנחיית קבוצות, קבוצה, קבוצות קונפליקט
הייחוד של עבודה קבוצתית באמנות/דפנה מרקמן סינמנס
טיפול קבוצתי | הלינקים של ביון / חני בירן/חני בירן
זהות ומשמעותה בקבוצות רב-תרבותיות/מיכל מועלם
תפקיד המנחה בפתרון ההתנגדות בטיפול קבוצתי/לילך ירושלמי דומב
טיפול קבוצתי: 50 עצות למנחה קבוצת תמיכה/איתן טמיר


קבוצה טיפולית |  פסיכודרמה |  הנחיית קבוצות  |  פסיכודרמה לילדים |  קבוצה | 
?Google+??