הנחיית קבוצות: זהות המנחה

 >>הצטרפו לטיפול קבוצתי !!!

 >>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

 הנחיית קבוצות: זהות המנחה
ד"ר רובי פרידמן

זהותו של מנחה הקבוצה או: איך משפיעה עלינו חשיפת העומק לקבוצות?
העמותה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי מבקשת להפוך את העיסוק בקבוצות למקצוע. ניסיתי לתאר כמה מהמחשבות שיש לנו בקשר למי אמור, זכאי וצריך להנחות קבוצה ובאיזו מסגרת ותנאים. אך מעבר לכך יש השאלה: מה עושה לנו ההנחיה עצמה? האם יש תגובות המשותפות למנחי הקבוצה על עבודתם? לא פעם אני מציין שאם משהו מאפיין את היחסים בין בני אדם, זה שיש לנו דרכים רבות לשנות האחד את השני, אך גם לקבע האחד את השני בהדדיות וגם במעגליות. כלומר יש דפוסי השפעה החוזרים ומשחזרים את העמדות והתפקידים הרגילים. ככל שהקשר ביניהם מתחזק ה"חזקים" ו"חלשים", ה"חולים" וה"בריאים" וגם "פחדנים" ואמיצים" משפיעים זה על זה ואיך זה עם ה"מונחים" וה"מנחים"? הם לא ממש יצאו דופן בעניין זה. מהו אם כן התהליך העובר עלינו? תיארתי תהליכים אינטרסובייקטיבים המקשרים וגם מזיזים רגשות תוך כדי קשרי אובייקט בקבוצה. ניסיתי לציין איך, לדעתי, תהליכי ההזדהות, ההשלכה וההזדהות ההשלכתית הם לא רק קומוניקציה עוצמתית ביותר אלא כל אלה גם דרכים לשנות את סביבתנו.
נדמה לי שהתוצאה העיקרית של השפעת הקבוצה על העובדים עם קבוצות היא הרגישות הבין אישית. בעיקר בולטת הרגישות לעוולות ולפגיעות שבבסיס המצוקה החברתית. אינני רוצה בשום אופן לומר שהעוסקים במסגרת דיאדיות, למשל היועצים והמטפלים הפרטניים, אין להם רגישות חברתית. אך אחד המאפיינים בקבוצה הוא ההתפתחות המואצת של כלים רגשיים לאיתור דינאמיקה בין אישית הרסנית ופוגעת. כתולדה מחשיפה זו אנו עדים אצל מנחי הקבוצות ללקיחת אחריות חברתית ברמה מאד גבוהה. מעניין שגם אצל המשתתפים אנו עדים לתהליכים דומים. המודעות הגוברת להתרחשותם של תהליכי דחייה והדרה בקבוצתו, ולא רק "בחברה בכלל" היא אחת הסיבות הנוספות להתפתחות זו אצל מנחה הקבוצה. חשוב לציין שהמקצועיות של מנחה הקבוצה מחייבת אותו להיות ער ולעתים גם לשים גבול להזדהותו עם המצוקות. רק כך הוא יהיה מסוגל לטפל, לייעץ ולהתמודד עם התופעות ההרסניות באופן היעיל ביותר. הזדהות "יתר" רק תפעיל את המנחה מבלי שהוא יישאר מסוגל לחשוב ולשקול התערבויותיו מתוך עמדה של הבנה עמוקה. אך מתברר היום כל פעם יותר שהדרישה מפעם שהעוסקים בהנחיה וטיפול ישארו "אוביקטיביים" לגמרי והאמונה שהזדהות עם מצוקה נחשב לחוסר מקצועיות, היא תוצר מורשת דיאדית מוקדמת. בקבוצה כמעט לא אפשרי להיות "מראה חלקה" וצריך ללמוד לחוש, להבין ולהיות "משתתף צופה". כמו שיועץ ומטפל פרטני צריך ללמוד להתמודד עם מתחים דיאדיים, מנחה הקבוצה חייב ללמד עצמו להתמודד עם העמדות האדיפליות הממשיות שהוא חשוף להן.
בפעם הבאה יותר על התגובות של מנחה הקבוצה, ושאלות של נרציזם, הירארכיה, של תחרות, קינאה ושעירות לעזאזל.

Google