קבוצת תמיכה למתמודדים עם מחלה קשה ואובדן

תמיכה קבוצתית:  קבוצות תמיכה לאובדן

מחלה קשה ואובדן. זאת הזירה שבה אנו עובדים בתשקופת. עם חולים, בני משפחה ואנשי מקצוע, בעבודה פרטנית, משפחתית וקבוצתית והן בכנסים והרצאות וימי נופש, בירושלים, בזיכרון יעקב ובכל חלקי הארץ. מטרתנו היא להעניק תמיכה וכלים להתמודדות עם מחלות כרוניות או סופניות, ועם שכול, לצורך התגברות, התפתחות ומיצוי החיים. בעבודה שלנו אנו מנסים להיות ערים לעולם הרוחני של המשתתפים ולהתייחס גם לרובד הזה של החיים. להגדיר רוחניות אין זה המקום. אחת מההגדרות הפרטיות שלי: ההבנה שכולנו בסירה אחת ביחד. כשעובדים עם אנשים שחיים עם מחלות קשות ועם אובדן זה ברור עד כאב, שאם עוד לא התנסינו בדברים דומים בחיינו אז לא נתחמק לעד. העבודה שנוצרת היא עבודה של שותפות – אני עם המומחיות שלי והאנשים מולי עם המומחיות על החיים שלהם. לי ברור שרוחניות היא תכונה שמתחברת לחוויות רבות: שמחות ועצובות, מיוחדות ושגרתיות, חילוניות ודתיות.
קבוצות עם תמיכה רוחנית. אספר לכם קצת על שלוש קבוצות תמיכה שאנו עורכים בתשקופת. כל אחת מהן מהווה דוגמא לדרך אחרת לשלב התייחסות לרוחניות לתוך הקבוצה בדרך שמתאימה לאוכלוסיה וליעד הקבוצה. תראו שלפעמים הרוחניות מאד מוגדרת, לפעמים פחות, ולפעמים הרוחניות לא מוגדרת כלל, אבל בכל זאת מהוה מאפיין חשוב של הקבוצה.
חיים עם סוכרת – ביחד. בעשר פגישות שקיימנו בשיתוף עם האגודה הישראלית לסוכרת וקופת חולים כללית הפוקוס היה פסיכו חינוכי. אחד הנושאים היה mindfulness או קשיבות: תרגול רוחני שבו אנו מכוונים את תשומת ליבינו וצופים בזרם הגירויים שאנו חווים מרגע לרגע: תחושה, מחשבה או רגש - כל אחד בעתו. הרעיון הוא שאפשר לחוות את הרגשות והמחשבות שלנו בלי לשפוט. למשך כמה רגעים אפשר להנמיך את המאבק עם מציאות החוויה שלנו, ופשוט לשים לב לחוויות הקטנטנות שעוברות אחת אחת על המסך הפנימי. המטרה היתה לתת התנסות בשיטה אחת של הפחתת מתח – דבר שמופיע בחיי חולי סוכרת עקב החרדות לגבי מצב הבריאותי והדרישות סביב דיאטה, פעילות גופנית, והצורך להשגיח על רמות סוכר.
העברתי את החומר הזה בשעה אחת, מה שלא הספיק אלא לתת טעם מזערי. אחת מהמשתתפות, ל', ספרה לנו בהתרגשות שכל הנושא מזכיר לה קרוב משפחה שלה. (הדוגמאות שונו להגן על פרטיות.) במקום שבו עובד אותו איש, נהוג לפתוח את החלונות כל היום. כשכולם יוצאים לא סוגרים את החלונות. לפעמים בלילות הרוחות מנשבות וכשבאים למחרת רואים שניירות משולחנות העבודה התפזרו בחדר. האיש הזה החליט להישאר כל יום כמה דקות כדי לסגור את החלונות. יצא שכמה פעמים ל' קבעה לפגוש אותו בעבודה בסוף היום וראתה אותו סוגר את כל החלונות. היא שאלה אותו: לא כדאי שהאחרים יעשו את זה לפעמים?
"הוא התחיל להסביר לי" ספרה ל' לקבוצה, "שההוא לא יכול כי הוא לא מרגיש טוב, וזאת לא יכולה כי היא ממהרת הביתה לילדים. וכל פעם זה ככה. והוא עושה את זה בשמחה אמיתית! זה ממש לא מפריע לו שהוא צריך לסגור את כל החלונות כל יום." משתתף אחר התחיל להסביר למספרת שזה לא הנושא שלנו, שאנחנו מדברים על גישה למחשבות הפנימיות ומה זה קשור? ל' התנצלה "אוי, לא הבנתי. חשבתי שאנחנו מדברים על שיפוט ועל הצורך לא לשפוט אחרים. זה תמיד מפתיע אותי מחדש שהוא עושה את זה כל יום וזה באמת מקובל עליו." כמה משתתפים נוספים נכנסו לדיון האם זה שייך או לא. חקרנו קצת את הקשר בין שיפוט אחרים ושיפוט פנימי. ואני חושבת כשאני כותבת את המילים האלו, איזה דימוי טוב לקשב: הדפים מתרוממים, מתעופפים באוויר, וכאשר סוגרים את החלונות אחד אחד, בסבלנות, הרוח כבר לא מטלטלת אותם, וכל אחד נוחת למקומו.
התמודדות עם אובדן בן זוג – ואם מחלה קשה. לפני שנה ורבע פתחנו קבוצה לאלמנות צעירות. בחדשים הראשונים בקושי הייתי צריכה להתערב. כבר בפגישה הראשונה הנשים ישבו בכיסאות שלהן והתחילו לשתף אחת את השנייה בקשיים המאפיינים את החיים שלהם, בתגובות התומכות, והפחות מוצלחות, של אנשים בחיים שלהם, ובצחוקים. זאת הקבוצה הכי הצוחקת שאי פעם הייתי מעורבת בה. יש הרגשה של משפחה קרובה והמשתתפות חוזרות ואומרות שפשוט אין עוד מקום בחייהן לבטא את הדברים שהן מביאות לקבוצה, כולל ההומור השחור.
לפני כשבעה חודשים אחת המשתתפות, ד', אובחנה עם מחלה ניוונית קשה. היתה תגובה עזה בקבוצה. הנשים רצו להמשיך להיות מקור לתמיכה והקשבה לד' והן עשו זאת. בו זמנית, מה שחברתן עברה נגע בפחדים שלהן והן היססו לחשוף את ד' לתגובות האלו. כל המשתתפות, כוללת ד', גם דאגו שהקבוצה תהפוך לקבוצת תמיכה אחרת ויהיה בלתי אפשרי להביא קשיים שעכשיו ייראו "טריוויאליים" לעומת מה שד' עוברת. חשתי כי למרות שאני עובדת עם אנשים עם מחלות קשות כל יום, זה השפיע עלי אחרת, למדתי מחדש כמה חשובים הם קולגות קרובים שמהווים מקורות לתמיכה, הדרכה וחשיבה ביחד.
לגבי צרכי הקבוצה, דאגתי שמא הקרבה שהנשים בנו תקרוס תחת העול של עצב ופחד לא מבוטאים. העבודה שלי בשבועות האלו הייתה לפתוח את כל הנושאים האלו. שיתפתי את הנשים במחשבות שלי - שכולנו מוקפות אובדן ואיומי אובדן כל יום. ואיך כל איום חדש נוגע במקום הכאוב של האובדן הקיים. ואיך המציאות הזאת גורמת לנו לפעמים לזעום נגד החיים. כך ניסיתי לפתוח מרחב שבו אפשר לדבר על כל הרגשות הנמצאים בחדר בלי לחשוב שהכל קשור רק למצב של ד'. במפגשים הבאים המשתתפות שוחחו לסירוגין על המציאות המכעיסה הזאת, על בעיות "טריוויאליות", ועל מהלך האבחון והטיפול של ד'. הקבוצה המשיכה להיות הדוקה, צוחקת, ולהוות מקום לאבדנים הגדולים וה"קטנים".
'תורה הילינג'. בין ארבע לעשר נשים נפגשות כמעט כל שבוע לקבוצת תמיכה רוחנית. בשונה מהפעילות הרגילה שלנו בתשקופת, קבוצה זו פתוחה לקהל הרחב ואינה מתמקדת במחלה קשה ואובדן. אני מנחה את הקבוצה עם אמונה ויט, תומכת רוחנית בירושלים. כל מפגש בנוי סביב מדיטציה מודרכת ולימוד קטע חסידות, המתייחסים לחודש העברי או לחג שמתקרב, עם זמן פתוח שבו הנשים משתפות אחת את השנייה בקשיים בחייהן ודרכי התמודדות שלהן. המדיטציה והלימוד נותנים לקבוצה מבנה שמעניק אווירה בטוחה ומבנה זה יכול להתאים לכל אוכלוסיה.
המשתתפות הן נשים דתיות, מסורתיות וחילוניות. הרבה מהן אף פעם לא התנסו בעבודה קבוצתית. לפעמים אנחנו משלבות תרגיל פשוט. למשל, אנחנו מבקשות מכל משתתפת לחשוב על משהו שהיא מאד רוצה – עזרה בכיוון צמיחה מסוים, משאב חיים שחסר לה וכדומה. משהו קרוב לליבה. כשחשבה על כך, כל משתתפת מוזמנת לברך את חברותיה לקבוצה בדבר זה. אישה אחת מספרת לפעמים על קשר חשוב שמאופיין על ידי תקופות של קירבה ותקופות של כעס. לאחרונה, היא בירכה את הנשים האחרות שהן ישיגו איזון טוב בין הבעת אהבה כלפי אחרים ובין דאגה לצרכים הרגשיים שלהן עצמן. כך הפולחן הזה מקרין אור אוניברסאלי על צורך פרטי.
מפגש תומך לאנשי מקצוע. קבוצה חדשה נפתחה במוסד בירושלים שבו מטפלים בילדים עם מחלות המאיימות על החיים. אני נפגשת עם צוות מטפלים, עדים לכאב של הילדים והמשפחות ושותפים לאובדנם. מדובר בצוות הטרוגני של יהודים וערבים , דתיים וחילוניים משני העמים. אחת המטרות שהם עובדים לקראתה היא לבנות קהילה עובדת, מעין בית שישמש להם מקום של קרבה תמיכה וחידוש כוחות.
בחודשים הקרובים קבוצות אלו תמשכנה, בנוסף לקבוצות אלו: קבוצה לאנשים שמתמודדים עם מחלה של אדם אהוב, קבוצה לאונקולוגים, קבוצה להורים המתמודדים עם מוגבלות קשה של ילד, קבוצה לנשים צעירים שאבדו קרוב משפחה בפעולת אימה וקבוצת עמיתים לומדת.

מרגו הלמן, MSW, היא עובדת סוציאלית קלינית ורכזת תמיכת חולים ומשפחות בתשקופת.

Google