טיפול קבוצתי: קבוצות תמיכה להורים לילדים אוטיסטים

>>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

הצטרפו לקבוצה טיפולית !

קבוצות תמיכה נוצרות בעקבות צורך ומצוקה מסוימים של המערכת הקהילתית ושל הפרט (זיו ובהרב, 2001). כיום, נוצרות קבוצות למטרות שונות, למשל לאנשים שרוצים לרדת במשקל ואינם מצליחים, לחולי סרטן, לפנויים ופנויות, לאלכוהוליסטים אנונימיים, אשר מקובלות זמן רב, והסיכוי שמשתתפיהן יצליחו בהשגת מטרתם הרבה יותר גדול מאשר בכל דרך אחרת. הקבוצה מחזקת אותם ומעניקה להם מוטיבציה וכוח (דעואל, 2007).

בקבוצות תמיכה נחשב החריג לנורמטיבי והתייחסות זו לכשעצמה מהווה תמיכה. קבוצות אלו מאפשרות לחבריהן לדבר ללא קושי ובפתיחות רבה על התנהגותם, על רגשותיהם ועל מחשבותיהם, הנתפסים בסביבתם כחריגים (זיו ובהרב, 2001). מטרת הקבוצות לספק לפרט תחושת יחד ושותפות במצוקתו. בקבוצות אלו מתאפשר אוורור של רגשות, מאחר וכל חברי הקבוצה נמצאים באותו מצב, ולכן הם מרגישים שאכן מבינים אותם, שהם אינם חריגים ושיוכלו לקבל תמיכה אמיתית מאדם שבשבילו מצבם אינו תיאורטי, אלא הוא חווה זאת על בשרו. עם התפתחות הקבוצה מתאפשרת למידה משותפת מתוך התנסויות החברים עצמם, אשר מחזקת אותם ומעניקה להם כוחות להמשיך להתמודד למרות הקושי (זיו ובהרב, 2001). המפגש עם משתתפים נוספים בקבוצה, המתמודדים עם בעיות דומות, תורם להפחתת החרדות, מגביר את יכולת ההתמודדות עם הלחצים, משפר את התקשורת ומועיל לפתרון בעיות. העבודה הקבוצתית מאפשרת שיתוף בהצלחות ובכישלונות, עוזרת בהתגברות על תחושת בידוד וחברי הקבוצה לומדים מרעיונות של אחרים, וכך אף עוזרים לעצמם (שוורץ-אטיאס ודיין-שרעבי, 2010).

המטרות העיקריות בעבודה בקבוצות תמיכה הן: 1. מתן לגיטימציה לבעיות ולקשיים המשותפים. 2. מתן מרחב לביטוי המחשבות והרגשות, המתלווים לבעיות המשותפות ולבעיות שאינן משותפות. 3. מתן הזדהות לתמיכה קבוצתית. 4. יצירת אפשרות למידה של סגנונות התנהגות הולמים יותר (זיו ובהרב, 2001). הידע המצטבר על אוטיזם ועל משפחות לילד עם אוטיזם, כפי שצוין לעיל, הביא להתפתחות תפיסות התערבותיות שונות ומגוונות שבמרכזן המשפחה. נוצרה מודעות למצוקת ההורים ולצרכיהם השונים והמשתנים והתפתחו שירותים שניסו בטכניקות שונות לבוא לעזרתם, אם לזוג ההורים בנפרד ואם בקבוצת הורים. במסגרת זו נכלל הטיפול הקבוצתי, הכולל תמיכה למשפחתו של הילד עם האוטיזם (כרמי, 1996).

קבוצות תמיכה להורים לילדים עם אוטיזם

מטרות קבוצות התמיכה להורים לילדים עם אוטיזם הן: 1. עיבוד אינטלקטואלי ורגשי של קשיים, בעיות ונושאים, הקשורים להורים במילוי תפקידם ובקיומם כהורה לילד חריג. הקבוצה היא מקום להתלבטויות, לפריקת מטענים רגשיים ולעיבודם. 2. לרכוש כלים להתמודדות יומיומית עם בעיות ספציפיות, העולות אצל הורים לילד עם אוטיזם, תוך מציאת אפשרויות שונות להתמודדות עם הבעיות. 3. ליצור להורים קבוצת השתייכות, בה ימצאו הורים אחרים, המתמודדים עם בעיה דומה וייהנו משיתוף ומתמיכה, שיוכלו לשמש גם בעתיד מקור תמיכה (ברק ופייגין, 1991). לקבוצות התמיכה יש כוח לספק תמיכה ועידוד ולחזק את המיומנויות התפקודיות להורים ולמשפחה, המתמודדים עם מציאות של גידול ילד עם אוטיזם. קיימת חשיבות רבה לטיפול הקבוצתי לחריגים ולמשפחותיהם בניסיון לעזור להם בהתמודדות עם הלחץ הרגשי, הנובע מגידול הילד. על אף קשת הלקויות הרחבה, בעיות ההסתגלות הן בדרך כלל דומות (ברק ופייגין, 1991). קבוצות התמיכה הן כלי טיפול, העונה על צרכי ההורים, החיים תחת עומס ההתמודדות היומיומית עם האוטיזם. הקבוצות מספקות להורים הזדמנות להתמודד עם נושאים המעסיקים אותם ויש בהן פוטנציאל רב להתפתחותם, תוך דגש על פיתוח מערכת תומכת (ברק ופייגין, 1991). ייחודה של העבודה הקבוצתית עם הורים לילדים חריגים בכלל ועם אוטיזם בפרט, שהיא מאפשרת להורים לבדוק את מימדי ההשפעה שיש לחריגות הילדים עליהם, ולפתח כישורים למימוש הפוטנציאל התפקודי שלהם כהורים, בעזרת מערכת תמיכה של אנשים, המתמודדים עם מצבים דומים. עבודה קבוצתית יכולה לשמש כוח-נגד לחוסר האונים, הבידוד והייאוש, בכך שהיא מאפשרת לאנשים לשתף את הזולת בבעיותיהם ולהשתמש במשאבים המשותפים לכולם (ברק ופייגין, 1991). משפחות אחרות יכולות לעזור בהצעת פתרונות שונים, ועצם הידיעה שהמשפחה אינה לבדה יכול להוות מקור להקלה (שוורץ-אטיאס ודיין שרעבי, 2010). התהוותה של הקבוצה כסביבה תומכת מאפשרת שחרור וביטוי חופשי יותר של מחשבות ורגשות, הגורמים לא רק להקלה ולתחושה של שותפות ודמיון לאחרים, אלא גם להעשרה של העולם הרגשי של כל אחד ממשתתפי הקבוצה (כרמי, 1996). לצד היתרונות הרבים שטומנת בחובה קבוצת תמיכה להורים לילדים עם אוטיזם, נאלצים הורים אלה להתמודד עם קשיים נוספים מלבד הקשיים עימם מתמודדים משתתפים בקבוצות תמיכה אחרות, כמו אלכוהוליסטים אנונימיים. מלבד חשש טבעי מפני חשיפה, פוחדים הורים לילדים עם אוטיזם להעלות ולגעת מחדש ברגשות ובמחשבות, שחלקן הודחקו. נוסף על כך, במשך כל השנים הורגלו ההורים לעסוק בקשיי הילד ופחות בקשיי עצמם (ברק ופייגין, 1991). מחקרן של דותן ושרני (1979), המתאר תהליך של עבודה קבוצתית עם הורים לילדים עם פיגור שכלי. כפי שצוין קודם לכן, אף על פי שמדובר בלקויות שונות, ההורים של הילדים בשתי הקבוצות הם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, המתמודדים עם קשיים דומים רבים, ולכן יעילות הטיפול הקבוצתי עשויה להיות דומה עבור שתי קבוצות ההורים. דותן ושרני (1979) הנחו קבוצה של הורים לילדים עם פיגור בינוני עד קשה. מטרות העבודה הקבוצתית היו בעיקר לאפשר להורים לפרוק מטענים רגשיים רבים, לספק מידע, תמיכה ולפתח מיומנויות להתמודד עם הצרכים הייחודים של ילדם. עיקר הקושי של ההורים הוא בהתמודדות עם הקשיים בתחום התוך האישי לאור צרכיו הייחודים של ילדם, ובתחום הבין אישי: יחסי הגומלין עם הסביבה הקרובה (בן הזוג, הילדים) ועם הסביבה הרחוקה יותר (המשפחה המורחבת). יש צורך לספק להורים, בשלבים מוקדמים מאוד, מידע מהימן בנוגע לאטיולוגיה של התופעה, צורת הטיפול בה והפרוגנוזה. עיקר מבוקשו של ההורה הוא הדרכה וייעוץ בהתמודדות עם המציאות הנוכחית, ופחות עם העבר. בנוסף, ניכר, כי הכוחות הנפשיים, אשר נדרשים מההורים, על מנת לתמוך בהורים אחרים, לא פוגעים בכוחות הנפשיים להם הם זקוקים בהתמודדות הקשה עם חיי היום יום שלהם. לפי ממצאי המחקר, מטרות העבודה הקבוצתית, אשר הוצבו, אכן הושגו. ניכר, כי באמצעות הקבוצה חלו שינויים חשובים, אשר לא הושגו בעבר באמצעות הטיפול הפרטני. לפי כרמי (1996), עד לפני זמן קצר השימוש במושג המשפחה התמקד בעצם בילד עם האוטיזם ובהוריו בלבד. בשנים האחרונות חל שינוי, כך שתשומת הלב הופנתה לאחים הבריאים של הילדים עם האוטיזם.

במהלך הראיון, ציינה בפנינו המרואיינת, כי אלו"ט מספקת קבוצות תמיכה לכל חברי המשפחה של הילד עם האוטיזם: הורים, אחים, סבים וסבתות, דודים ודודות ועוד. עם פיתוח דרכים להתערבות ולהדרכת הורים, חלה התפתחות גם בניסיון להבין ולתמוך באחים הבריאים ובפיתוח דרכים לשלבם ולשתפם בתהליך הטיפולי (מישורי, 1992). במחקרים על עמדתם של האחים והאחיות נמצאו תוצאות מנוגדות. יש אחים שסבלם רב, ואילו אחרים מסתדרים היטב עם המצב, ואף יוצאים נשכרים מניסיונם האישי (מישורי, 1992). לפי כרמי (1996), ניתן להבחין בין ארבעה דפוסי התנהגות של אחים לילדים עם אוטיזם: האח ההורי, האח המסתגר, האח המתאפיין בבעיות התנהגות והאח השואף להישגים ולהצטיינות, כדי לפצות את ההורים. באופן כללי, ניתן לומר, כי אחים לילדים עם אוטיזם חיים עם הידיעה שהוריהם מצפים מהם לעזרה, להבנה ולהתפשרויות, ולכן קבוצות תמיכה לאחים לילדים עם אוטיזם עונות על צורך אמיתי וחשוב. כרמי (1996) מתאר קבוצת תמיכה של אחים לילדים עם אוטיזם, אשר כללה ילדים בגילאים 9-12 והתקיימו בה 11 פגישות. הקבוצה עסקה בנושאים הקשורים בחוויות החיים עם אח או אחות עם אוטיזם. היא אפשרה ביטוי מחשבות ורגשות, אשר לא תמיד זוכים ללגיטימציה במשפחה ובחברה. הקבוצה העשירה והעמיקה את העולם הרגשי של המשתתפים וגרמה לראייה חדשה של האוטיזם בכלל ושל עולמם הפנימי של אחיהם עם האוטיזם בפרט. מסקנות המחקר מוכיחות, כי קיים צורך בקבוצות תמיכה לאוכלוסייה זו וכי הן עשויות להביא לשינויים משמעותיים ומהירים. קבוצות תמיכה לאחים לילדים עם אוטיזם מאפשרות להעלות נושאים מרכזיים ולהבין את הבעייתיות להיות אח לילד עם אוטיזם. כמו כן, מאפשרות קבוצות התמיכה לאחים להגיע לחוויות ספציפיות ומרכזיות. בנוסף, קבוצות התמיכה מעוררות בקרב האחים את הרצון לקרוא על הלקות ולהבין אותה יותר ומעניקות את היכולת לראות את אחיהם עם האוטיזם באור חדש (כרמי, 1996).

ביבליוגרפיה

דותן, א. ושרני, ש. (1979). עבודה קבוצתית עם הורים לילדים-מפגרים. חברה ורווחה, ב', 204-215.

דעואל, ר. (2007). בגובה העיניים- טיפול פרטני וקבוצתי (מהדורה ראשונה). הוצאת אור-עם.

זיו, י. ובהרב, י. (2001). מסע קבוצתי- המדריך למנחה קבוצות. תל אביב: הוצאת גל.

כרמי, מ. (1996). טיפול קבוצתי עם אחים לילדים אוטיסטים. שיחות, 11 (1), 218-227.

מישורי, ע. (1992). אוטיזם וליקויי תקשורת: דרכים לחינוך ולהתמודדות. תל אביב: אלו"ט, אגודה לאומית לילדים אוטיסטים.

פייגין, ר. וברק ד. (1991). עקרונות בעבודה קבוצתית עם הורים לילדים חריגים, הסובלים מקשיי למידה והסתגלות. חברה ורווחה, י"א (3), 430-443.

פרית', א. (1997). אוטיזם- פשר החידה. תל אביב: ספרית הפועלים.

ריצ'מן, ש. (2009). לגדל ילד עם אוטיזם- מדריך לניתוח התנהגות יישומית להורים ולמטפלים. קריית גת: הוצאת קוראים בע"מ.

שוורץ-אטיאס, ע. ודיין שרעבי, מ. (2010). קבוצת תמיכה להורים לילדים חולי לויקמיה. ביטאון הסיעוד האונקולוגי, י"ט (1), 16-21.

American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and Statistical Manual of

Mental Disorders (4 ed.). Washington, DC: American Psychiatric Association.

Frith, U. & Hill, E.L. (2003). Understanding autism: insights from mind and brain.

Philosophical Transactions of the Royal Society Series B, 358, 281-289.

Google

מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, פסיכודרמה, הנחיית קבוצות, קבוצה, קבוצות קונפליקט, קבוצות ילדים, קבוצות דיאלוג, קבוצת תמיכה, קבוצות בארגון
טיפול קבוצתי: קבוצות תמיכה להורים לילדים אוטיסטים/קארין שיטרית וסיון מייזלס