טיפול קבוצתי וטיפול באמנויות

 

כובעי הראשון- פסיכודרמה שהשפה בה מדברים היא יצירתיות. כובעי השני- אנליזה קבוצתית ובה מדברים אנליזה ואסוציאציות חופשיות. בין לבין, מצאתי עצמי חוקרת קבוצות דרך תיאורית ההתקשרות. בהיותי "עולה חדשה" ילדה בת 5 שידעה רק את שפת האם, נאלצתי ללמוד שפה חדשה, זרה ומוזרה- עברית. השפה שרציתי לשכוח והשפה שרציתי לרכוש, הותירו אותי בתווך- לומדת שפה אחרת ששמעתי במהלך חיי הרכים והתעלמתי ממנה- אידיש. לימים גלגלתי אותה על לשוני שנים רבות, לצד העברית בעודי זונחת כליל את הרוסית. מדוע אני מספרת זאת? ובכן, כך נולד לו הכנס "יצרים ויצירה". רציתי לדבר שפה שלישית, חדשה, זו המחברת בין הישן לחדש. חשבתי, שאם אני יכולה לדבר בשתי שפות (פסיכודרמה ואנליזה קבוצתית) ומוצאת בכך עושר לשוני, ספקטרום רחב צבעוני ומגוון, מדוע לא להעניק את השי הזה לכלל אנשי המקצוע הטיפולי? נקודת המפגש בין שתי השפות, זו של ההבעה והיצירה, וזו של הקבוצה הדינמית הייתה מרתקת. חיבור שתי השפות הייתה משימה בהחלט לא קלה. התחיל בחלום, המשיך בנבט. לטענת י. ל. מורנו אבי הפסיכודרמה "יש לפעול את...במקום לדבר על...." אולם, לו לא דיברנו, מייק טפליץ ואנוכי, לעולם לא היה מתרחש הכנס הזה. ראשית, היה צורך לרצות, אח"כ לתכנן ולבסוף לצאת החוצה...בהתחלה זה כואב....

כעבור שנים של הנבטה, בנחישות ובעיקשות, החיבור נהיה והכנס רקם עור וגידים בזכות שיתוף הפעולה בין שתי העמותות: י.ה.ת- טיפול באמצעות הבעה ויצירה והעמותה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי. עתה נותר להחליט על הנושא וגם הוא כמעט נולד מעצמו. יצירה-ברור! ומה יוליד אותה אם לא היצרים?

 "רק בהיות האדם יצירתי", טוען וויניקוט (2002) "הוא משתמש באישיות כולה ומגלה את העצמי שלו". במרחב הפוטנציאלי של קבוצה בת שני מנחים, משני תחומי טיפול (הבעה ויצירה וקבוצה) ובמסגרת הנושא "יצרים ויצירה" הייתה התבוננות על היצרים שהיו והולידו את היצירה.  אני מאמינה בכל ליבי כי אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים והיצירתיות היא אחד מהמרכיבים המדביקים את הלא אפשרי.

היום, כשבועיים אחרי שהכנס הסתיים, אני יכולה להתבונן בסיפוק על היצירה.

בכנס היו תשע סדנאות במגוון של נושאים ותחומים:

צלילים וצללים, כל קול מספר הכל - המוסיקה מייצרת תהודה פנימית חזקה לתוך העולם הרגשי. באמצעות האזנה ונגינה, נוצרת גישה מיידית לדימויים, זיכרונות ואסוציאציות, אשר עובדו בסדנה מוסיקלית ומילולית כאחד.

העיוורון הגלוי - בסדנא נחקר מרחב רגשי של חווית ה"מיטב" ונעשה ניסיוןלהבין כיצד ומתי מאפשרת ידיעה עצמית זו של ה"מיטב" -בניה וצמיחה לעומת קילקול וחבלה.

פיסול קבוצתי והתבוננות משותפת על תהליכים בין ותוך-אישיים - בסדנא יצרו משתתפים פסל סביבתי משותף מגרוטאות וגבס, בטכניקה המתאימה לקבוצה, תוך התייחסות והתבוננות משותפת על תהליכים בין ותוך-אישיים לנושא היצר.

היצר הוא מקור היצירתיות והיצירה- היצר דומה כ"שמן האצור בזית",כוחות ענק טמונים בו והקבוצה כבית הבד, בכוחה לדכאו, ובכוחה להוציאו מן הכח אל הפועל. בסדנא התחברו המשתתפים ליצרים והובילו אותם אל מעשה היצירה.

אהבות ראשוניות כמקדמות או מעכבות יצירה ויצרים - אהבות ראשוניות הן חוויה אוניברסאלית, תוך-אישית ובין-אישית. המשתתפים חוו באמצעות התנועה והגוף הזוכר באהבות הראשונות שלנו והתבוננו בהשפעתם על מהלך החיים במרחב הקבוצתי.

אוטוביוגרפיה קבוצתית (או גלגולו של סיפור) – המשתתפים נזכרו בסיפורי חיים ממקורות אוטוביוגרפיים המבטאים את המקומות בהם היצר סייע או חסם להתפתחות ויצירה אישית.באמצעות כלים הבעתיים הם החיו סיפורים מחיי המשפחה למרחב הקבוצתי והשתמשו ב"פסיפס" הסיפורים (האבנים והדבק) בכדי להאיר אזורי כוח והנעה, העצמה וצמיחה.

בסוד היצר והיצירה - טעימה מהדמיון ומהשוני, מנחה גבר מנחה אישה, פסיכודרמה ופסיכודינמיקה, המוכר והזר, המרחב והפעולה, התשוקה וההתנזרות, תאווה, יצר ויצירה... המשתתפים התנסו במאפייני היחיד וביצירת היצירה המכילה את ה"ביחד".

יצרים, יצריות ויצירתיות - האדם נע בין ביטוי יצרי להסתרת יצריו, בין החצנת יצריותו והסתרתה. המשתתפים בחנו את הדיאלוג האישי והקבוצתי בין חופש לשאוף ולהעז לבין גבולות והקושי לזרום. הסדנא נעה בין השפה הפסיכו-דרמטית לבין השפה האנליטית - וכל מה שביניהן.

להרוס ולנתץ, לטעתולבנות - תהליכי היצירה דורשים מאיתנו לפתח את היכולת לנוע בין החלקים הבונים וההורסים שבתוכנו. הכוחות ההורסים מעוררים לא פעם ביחיד ובקבוצה חרדות עמוקות, אשר גורמות לשיתוק החלקים הבונים, היצירתיים.

 

 בכנס ראיתי פנים קורנים של שמחה, של התחברות למקום הילדי, הכמה להתבטא. חוויתי את הכאב לצד הסיפוק והעונג, שמעתי את צחוקן המתגלגל של המשתתפות.  כן, כן, הגברים היו כל כך מעטים, שקולם לא נשמע, חבל, האם זה אומר משהו?

המשוב שקיבלנו יכול לסכם את שברצוני לומר ומדבר בעד עצמו : " הזמנה למסע יוצא דופן למעמקי הנפש.

יומיים של התרגשות, חוויה חושית. יומיים שהיו נגיעה במקומות שמורים ורגישים. עליה לגבהים של שמחה ופעימות לב, ירידה למעמקים של כאב ופצע. במקום שבו אנחנו נמצאות בין תחושות למילים, מתקיים הריקוד ביניהם, בינינו. הרפתקה במלוא מובן המילה, מרגש, ממלא ומשאיר טעם של עוד.

שילוב טוב של המנחים, הנחיה שאיפשרה את הדיבור המילולי והאחר. יש נחיצות גדולה בהנחיה משותפת כזו בעתיד. אין מילים אחרי... נגמרו..... "

 ובכן, כאן אסיים, עם טעם של עוד ... לעוד.