ד"ר חיים ויינברג: טיפול קבוצתי במזרח הרחוק |

האינדונזים צמאי למידה וחווים את תכנית המ.א. כשיא ההגשמה העצמית שרק יכלו לחלום עליה. המניע שלהם ללמוד בתכנית הוא להכיר את עצמם ולהגביר את המודעות העצמית שלהם. הם מבקשים לקצר את ההפסקות ולא רוצים ללכת הביתה בסוף היום. למעשה כמעט כולן נשים, ולא קל להן לפתוח את הפה ולדבר בציבור. לאחר שהן מפשירות וכשיוצרים אוירה בטוחה ומעודדת, קשה לעצור אותן. צריך להקדים ולומר שהסדנה הקודמת שעברו עם רונית ביסון גיבשה אותן כקבוצה.  

בין השאר לימדתי אותן/ם קורס מבוא לטיפול קבוצתי ובמהלך הקורס הנחיתי אותן/ם שעה של קבוצה דינמית כדי שיתנסו בחוויה קבוצתית. מי אמר שאי אפשר להנחות קבוצה דינמית באסיה? נראה היה שהן רק חיכו להזדמנות לשפוך מהלב נושאים אישיים. דרך השיתוף הזה ניתן לשמוע על חברה שמרנית ומוסלמית, עם תפקידי מיגדר מסורתיים ותסכול רב של נשים שרוכשות השכלה אך נתקלות בחוסר שוויון מהותי בחיי המשפחה. דמעות נשפכו לרוב. התקשורת היתה מכוונת באופן ברור כלפיי, המנחה, אבל כשהצבעתי על הדינמיקה הזו כמשקפת את היחס לסמכות בחברה שלהן ועודדתי אותן להתייחס אחת לשנייה, דפוסי התקשורת השתנו. 

אספקט חשוב נוסף היה העובדה שאני ישראלי. כל מה שהם יודעים על ישראלים זה שאנחנו הורגים ילדים פלשתינאים בעזה. הלימוד איתי ועם רונית שינה עבורן/ם לחלוטין את הסטראוטיפ הזה. כפי שהם/ן אמרו: עד שלא מכירים את ״האחר״ מקרוב, חושבים שהוא שונה. למעשה אתה בן אדם כמונו. 

במקביל לקבוצה שלימדתי בג׳קרטה, אשתי העבירה קבוצה בסינגפור, שזו תרבות שונה למרות היותה באותו איזור גיאוגרפי. החברה הסינגפורית מורכבת מאנשים ממוצא סיני (הרוב), הודי ומלאזי. הסינגפורים מעריצים את ישראל ומוצאים דמיון בינינו לבינם (מדינה קטנה מוקפת מדינות מוסלמיות אויבות). מצד אחד זוהי חברה מערבית מודרנית  לחלוטין, ומצד שני הערכים התרבותיים והלא מודע החברתי מבוססים על חברה קולקטיביסטית. זוהי ״דמוקרטיה דיקטטורית״. נושאים קונפליקטואליים לא באים לדיון. כשהנחיתי בעבר קבוצה בסינגפור יחד עם אשתי, הפנינו את תשומת לב המשתתפים ממוצא סיני שהם מדירים אחת המשתתפות ממוצא הודי. בהתחלה היתה הכחשה, אבל כשהתעקשנו, אחד המשתתפים מהמוצא הסיני פנה להודית ואמר לה: ״אנחנו רוצים שתפני אלינו כשאת צריכה עזרה״. נאמן על ערכים מערביים הצעתי לו לפנות אליה אישית ולדבר בלשון ״אני״ ולא ״אנחנו״. תגובתו היתה: ״אבל זה בלתי אפשרי. צריך שכולם יסכימו״. הרי לכם חשיבה קולקטיביסטית למהדרין. 

הסינגפורים הורגים עצמם בעבודה. שעות העבודה שלהם מטורפות והמרוץ החומרי מוציא אותם מהדעת (מסתבר שהאחוז הגבוה ביותר של הפרעות חרדה ו-OCD נמצא בסינגפור). אחד הנושאים המרכזיים בעבודה הקבוצתית איתם היה כיצד למצוא גם זמן עבור עצמם, מה שניקרא בארה״ב self care. הקושי המרכזי שבא לידי ביטוי בסדנה שמרתה, אשתי, הנחתה, היה לאזן בין האינטרסים האישיים והדאגה לאחר, למשפחה, לקהילה, לחברה. קיימת התנגשות בין ערכים מערביים של התפתחות אישית וערכים מסורתיים אסייתיים של שמירה על הרמוניה, היררכיה וסדר חברתי. 

 

אחת המסקנות המרכזיות שלי לגבי הנחיית קבוצות באסיה הינה שהאנליזה הקבוצתית מתאימה ביותר לחברה זו, עקב הדגש שהיא שמה על היות הפרט חלק מהקבוצה והחברה. כל זאת, בתנאי שנהיה מודעים ללא מודע החברתי  הן של חברות אסייתיות קולקטיביסטית והן ספציפית של החברה המסוימת שבה מנחים (לא נגעתי בדיווח שלי בנושאים של טראומה חברתית שקיימים בכל מקום ודורשים ידע והבנה מיוחדים). 

 

אישית אני יכול להעיד שללמד או להנחות טיפול קבוצתי בדרום מזרח אסיה זו חוויה בעלת השפעה חזקה, גם על המנחה.