פסיכודרמה וביבליותרפיה

  סיפור, פסיכודרמה, סיפור...

ד"ר יהודית ריבקו

בטור הקודם כתבתי על המפגש האפשרי או הבלתי אפשרי בין שתי משפחות תיאורטיות זו של מורנו (פסיכודרמה) וזו של פוקס (אנליזה קבוצתית). בטור הנוכחי, ברצוני לבחון את המפגש בין פסיכודרמה וביבליותרפיה, מתוך מקומן המכובד והראוי לכל אחת מהן בנפרד. אלא, שלעיתים אחד ועוד אחד הם יותר משלושה...וכך קרה בקורס שהתנהל תחת הכותרת "מחזות וסיפורים בעין הפסיכודרמה". בעזרת השימוש בטקסט ספרותי בעבודה פסיכודרמטית ניתן לעקוף את מנגנוני ההגנה וההתנגדות לגעת בנושא כאוב כמו "פרידה".
תיאור המפגש, המסכם את הקורס ימחיש ללא ספק את תרומתה הייחודית של כל אחת מהשיטות להעצמת הפרט בהתמודדותו עם פרידה. המשתתפים קרויים בשמות המופיעים בטקסט התנכ"י.

הסיפור התנ"כי על משה בתיבה, המופיע בספר שמות פרק ב' פסוקים א' – י"א, מתאר את קורות משפחתו של משה על רקע עבדות בני ישראל במצרים וגזירת פרעה להשליך לייאור כל בן עברי שנולד. תמציתו של הסיפור היא הפרידה בין אם לבנה. יוכבד האם מצפינה את הילוד בביתה, ולאחר מכן מכינה לו תיבה ומניחה אותו ביאור. מרים הנביאה, אחותו של משה, מסתתרת וניצבת לראות מה יקרה לאחיה. בת פרעה מגיעה לרחוץ ביאור, חומלת על התינוק ומחליטה לאמצו. מרים מציעה את אמה כאישה מינקת ומשה חוזר לחיק אמו עד שגדל ונשלח לבת פרעה שבארמון.

כל משתתף/ת בוחר דמות מהסיפור או דמות שאינה מופיעה בסיפור וקשורה לאירוע כמו פרעה למשל. הדמויות מתנהגות ומנהלות שיח חופשי סביב האירוע המתואר. שתי משתתפות בחרו להיות יוכבד ופונות אל מרים: " שמרי עליו היטב." "חייו בידייך" . מרים משיבה: " זו אחריות גדולה מדי, אולי תלכי את? ומה יקרה אם תנין יטרוף אותו?" פרעה משוטט ומצוטט, " האם עדיין לא מתו כל הבנים העבריים? " משה צועק: "הלוואי ויצילו אותי, אני קטן ועזוב, לא מגנים עלי, אני לא רוצה למות, נועדתי לגדולות" מרים שומעת את זעקותיו , נגשת אליו ולוחשת: "אתה אחי הקטן, אני אוהבת אותך, אני אגן עליך בכל כוחי" .
בטכניקה שנקראת "התמונה שלא צולמה" משה מעצב את המשתתפים לצילום תמונה מתנהל דיאלוג ביניהם. משה זועם על אמו הנוטשת. יוכבד האם פונה למשה: "אני כל כך מצטערת, פורצת בבכי והדמעות זולגות על לחייה, היא ממשיכה, "לא היתה לי ברירה, נאלצתי למסור אותך" כאבה האדיר ניכר היטב. היא ממשיכה "אלוהים יעניק לי את הכח לשרוד את הפרידה ממך. לעולם תישאר חקוק בליבי האוהב. הלוואי שתדע את זה. אולי אטמין מכתב ובבוא הימים תמצא אותו". משה מבקש לדבר עם עמרם אביו (שאינו מוזכר במקרא ומיוצג על ידי כסא ריק) ואומר לו: "אני אתגעגע אליך מאוד, האם גם אתה תתגעגע אליי?"
בהמשך כתמונה מתוקנת, משה מביט במבט עצוב באביו באמו ובאחותו מרים. משה לאמו: "רק עכשיו באתי לעולם. אני עוד יונק ואני כבר צריך להיפרד, האם יש לי ברירה?" לאביו:" אני יודע שלכם אין ברירה, ואני גם יודע שבסוף זה לטובה, אני אגדל ואצליח ללכת בכוחות עצמי" למרים:" בזכות אהבתך, את נותנת לי כוחות, למדתי שיש להאמין והנה אני רואה את בת פרעה היא בטוח תציל אותי" חיבוק משותף בישר את סיום הסצינה.
השיתוף בסיפורים האישיים ב Sharing העצים את תחושת הכאב שבפרידה גם מהקורס. "משה" סיפר שהוא ילד מאומץ שנמסר בגיל 4 למשפחה אומנת, בגיל 10 אומץ כחוק על ידי משפחה אחרת. לטענתו, המשחק והיותו משה, איפשר לו קטרזיס. הוא הבין את הוריו הביולוגיים ואת מניעיהם על שמסרו ונטשו אותו. לדבריו זו היתה חוויה מתקנת, לדעתו אם היה ממשיך לחיות במשפחתו הוא לעולם לא היה מצליח להגיע להשכלה גבוהה. הפרידה מהקורס היא כפייה כי הסתיימה השנה, אולם, הוא מרגיש כמו שהוא אמר למרים, בזכות האהבה שחש בקבוצה כמו אחות בכורה, הוא מרגיש שהוא יכול עכשיו ללכת, יש לו כלים להתמודד עם כל קושי. "יוכבד" שיתפה בסיפורה הכואב. כילדה צעירה, נאלצה להתמודד עם נטישת אביה. גם החיים עם אם נטושה וממורמרת היו במובן מסוים כמו נטישה. היא חשה כיתומה הרבה שנים. בעקבות המשחק היא מרגישה יותר קרובה לאמה. היא מתכוונת להתקשר אליה מיד בתום השיעור. היא גם מתארת שכרגע ממש חשה הקלה רבה להיפרד מהקבוצה המכילה ממקום מפוייס. זו היתה התנסות מאתגרת ומעצימה. גם מרים כאחות, שיתפה ביחסה הדואג כלפי אחותה הצעירה, בתקופות בהן היתה חסרת אונים מול מחלתו ומותו של אביהן. היא קושרת זאת לחווית הפרידה מהקבוצה, אולם ללא הדאגה ל"אחים". אחרים גם הם מפליגים בסיפורי פרידה כואבים ומעצים.
סיפורם האמיתי, קרם עור וגידים ועלה מתהום הנשייה בבהירות רבה, כאשר נוספו לו סממנים פנטסטיים ואזי עובד גם תהליך הפרידה מהקורס .

Google