שילוב רייקי בעבודה קבוצתית

 >>הצטרפו לטיפול קבוצתי !!!

>>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

שילוב רייקי בעבודה קבוצתית עם אמהות לילדים בסיכון

ציון זהבי 

היא:שלום ציון, מה שלומך?
אני: בסדר. מה שלומך?
היא:חשבתי שיהיה המשך לקבוצה!
אני:האם את מעוניינת בהמשך הקבוצה?
היא:כן.
אני:מה בנוגע ליתר קבוצת הנשים?
היא: גם הן רוצות להמשיך.
אני:האם חשבתם על נושאים?
היא: כן. המשך רייקי חלק ב' ואולי תיאטרון קהילתי
אני:אחשוב על כך ואתייחס לכך.
(אחת המשתתפות בקבוצה, ספטמבר 06)

דיאלוג זה התקיים עם אחת המשתתפות שהשתתפה בקבוצת נשים לילדים בסיכון, שהנחתי עם מנחה נוספת, שבאופן ייחודי עסקה ברייקי, ושבמאמר זה אציין את תרומתו של הרייקי לתהליך הקבוצתי.

הרציונל להקמת הקבוצה

מטרות הקמת הקבוצה
להעצים את האמהות
להקנות ידע ומיומנויות להתמודדות עם הילדים
ליצור קבוצת תמיכה אחת לשנייה

קבוצת המשתתפות מנתה 10 אמהות, מהן 4 חד-הוריות. כל האמהות מוכרות ומטופלות ע"י המחלקה לשירותים חברתיים. ילדיהן היו במועדונית הטיפולית.

המחלקה לשירותים חברתיים הקימה מסגרת טיפולית קהילתית – מועדונית לילדים בסיכון בגלאי 6 – 12. במסגרת זו אנו מעניקים לילד ארוחה חמה, סיוע בהכנת שיעורי בית, למידה של הרגלים וכישורי חיים ולימוד מחשבים.
ילדים בסיכון מוגדרים כילדים החשופים לאיומים שונים המונעים מהם את התפתחותם הנורמאלית ויוצרים סביבת סיכון גבוה המאיימת על חייהם הבטוחים.
ילדים בגיל זה החשופים להזנחה, לאלימות ולהתעללות וחווים חסכים המשפיעים על התפתחותם התקינה מגיבים בבעיות התנהגותיות ורגשיות. הילדים גדלים בתנאים קשים מבחינה כלכלית ומבחינה רגשית .
טיפול בילד בסיכון מעמיס על ההורים התמודדות נוספת ומורכבת שעלולה להפר את האיזון המשפחתי.
שלושת הגורמים המרכזיים המשפיעים על תהליך עיצוב זהות הילד הם: המשפחה, בית הספר היסודי והקהילה.
לכן חשבנו להתמקד באמהות – כי לא לכולם יש בעלים - כחלק מתהליך הטיפול בילד ובכך להפוך את האמהות לעוגן המעניק בטחון לילד ולסייע לה כיחידה אחת להתחזק ולהבריא כך שהאיום לא יישנה.
סברנו כי במסגרת זו נוכל לצייד אותן בכלים מתאימים לגידול הילד במניעה ו/או בהקטנת ההזנחה וחיזוק הכוחות הפנימיים של המשפחה. סוגיית הבעלים שקיימים לחלק מהמשתתפות ולא הוזמן להשתתף בתהליך הקבוצתי מזמין חשיבה ובירור מעמיק לגבי האפקטיביות. האם מאפשרים לבעלים להשתתף? מה התרומה או אי התרומה שעשויה או שעלולה להיווצר מכך באופן פרטני וקבוצתי?

הרציונל לבחירת רייקי

רייקי ככלי טיפולי – "רק בגלל הרוח"... האמנם?

האם הייתם רוצים להרגיש שלווה, שפע פנימי ושמחה בעשייה שלכם?
האם הייתם רוצים להעניק יותר משמעות לדברים החשובים לכם ביותר?
האם הייתם רוצים להתחדש, להתחזק ולהרגיש טוב יותר?
הגדרה
רייקי פירושה ("ריי" – אוניברסאלית ו"קי" היא אנרגית חיים) אנרגית חיים אוניברסאלית ודרך חיים רוחנית לאיזון פנימי והעצמה אישית שהינה גם דרך טיפולית אנרגטית רבת עוצמה המתאימה לכל אדם. עם רייקי לומדים בני אדם לטפל בעצמם ובבני אדם אחרים ולעשות שינויים נפלאים בחייהם. אנרגיה זו הינה בעיקרה מטהרת, מנקה ומסלקת מחסומים.
חמשת עקרונות של הרייקי

הם פותחים ב"רק היום"... לקחת כל יום מחדש, ללא התחייבות ארוכת טווח.
הפתיחה "רק היום" – מובילה אותנו במובן הרחב בהקשר של עבודה סוציאלית לגישה של "כאן ועכשיו". המשתתפת בקבוצה מתבקשת להתייחס למתרחש בתוך הקבוצה במהלך הפגישה ועליה להיות פנויה מכל הדאגות שיהיו בעתיד. פניות זאת מאפשרת לה לקבל כוח מהקבוצה, תמיכה רוגע ושלווה ועידוד לזמנים טובים יותר. במובן מסוים המשתתפת מתבקשת להינתק "ממשא כבד" שמונח עליה בצוק העיתים, להניח אותו במיכל אחר, להתעלם ממנו כליל כדי לאפשר לעצמה הכנסת אנרגיה חדשה שתאפשר לה להתמודד עם קשיים שונים בעתיד.
למעשה, גישת "כאן ועכשיו" אינה מאפשרת לנו לראות את המחר ואת כל מה שנמצא מעבר לדלת אמותינו. היא מסתירה מאיתנו את המחר שמאוחר יותר יסתובב לו הגלגל ויהפוך אותו להווה חדש.
נדמה לי כי עיקרון הכללי של הרייקי "רק היום" מאפשר לנו או מעשיר את "ארגז הכלים" שלנו בעת שאנו מגישים סיוע מקצועי לאוכלוסיות שונות .
רק היום לא אכעס – הכעס מתעסק עם העבר וחוסם אותנו מפני הסליחה יש בה, בסליחה, שחרור והקלה. בעבודה קבוצתית המשתתפות מפתחות תובנות כי הכעס יכול להיות מעין מחלה מדבקת. המשמעות היא, אם משתתפת מעבירה את כעסה על חברתה וזו משליכה אותה על אחרות הרי שהן גורמות לפגיעה באנשים נוספים. כאשר אנשים יאפשרו לכעס שלהם להשתלט ולכוון את חייהם הרי שהן מתרחקות יותר מהאמת הפנימית שלהם. לכן על כל אחת מוטל להתעלם מהכעס, לא להקשיב לו, ואז זה יהיה בבחינת הכתוב "אם תעזבנו יום יומיים אעזבך". לכן, הנחת יסוד היא, כאשר אנו לומדים לקבל את הדברים כפי שהם, כאשר לא ניתן לשנותם אזי נוכל לזכות לשלוות נפש ולמרגוע פנימי. לכן "השיעור" הראשון יהיה הוא לשנות את אשר ניתן ולקבל את שבלתי ניתן לשינוי.
רק היום לא אדאג - הדאגה הינה רגש פאסיבי. היא אינה משנה דבר. כל מה שקורה לנו הוא בעל סיבה ומטרה. לכן עלינו לזכור, רק היום, לרגע זה עכשיו, אין צורך בדאגה אלא לעשות את מה שצריך בשלווה ולשנות את שניתן לשנות. לכן כל אחת צריכה לחיות את החיים כפי שהם מבלי להניח על עצמן משאות מיותרים שאינם תורמים דבר. אם אכן, נבחר להקל מהדאגה, נמצא מקום לתקווה ואמונה שהם למעשה משאבים חיוניים לכל אחד מאיתנו להתמודד ביומיום.
רק היום אתפרנס בכבוד ובהגינות – עשיית עבודה בכל עיסוק שהוא מתוך יושר הגינות היא אחת הדרכים להתחבר אל האמת הפנימית שלנו. אם לא כן, הדבר יכול ליצור בתוכנו תסכולים, מועקות וויכוחים פנימיים אשר יכול להפר את השלווה הפנימית שלנו או של מטפלינו. העיקרון הזה הוא יכול לקבל ביטוי בכל תחומי החיים השונים. כלומר. כאשר המטופלת מבינה כי עליה לחפש את האמת שלה בדבר מסוים הרי שהיא תחפש את האמת בכל דבר אחר או בכל פעולה אחרת. ולכן אין מקום לומר מחר אתחיל לנהוג בכבוד ובהגינות עם חברתי בקבוצה אלא היום אעשה כך.
רק היום מודה ליקום – יש בהכרת התודה רגש חיובי הגורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו והסביבה והגורם לאחרים תחושה דומה (דומה מושך דומה). כל אחד מאיתנו צריך להודות על הדברים המופלאים,כמו: בריאות טובה, משפחה, חברים, השמש זורחת וכו'. אם נלמד את המטופלים כי להודות על החיים שניתנו לנו במתנה הרי שזה הופך את חיינו לחיים מלאים ושפע רב. לכן מוצע ללמד את המטופלות כי שי להתמקד במה שיש לנו בכל רגע ומידי יום ובכך נוכל להגדיל את ה"יש" הקיים.
רק היום אכבד כל אדם באשר הוא – יש לכבד כל אדם ללא הבדל דת צבע ולאום.יש להימנע משיפוטיות וביקורת. לכן "שיעור" נוסף הוא כי עלינו ללמוד כי כל שינוי מתחיל באני עצמי תמיד ולכן אנו צריכים להראות לעצמנו אהבה וכבוד. ולכן אנו צריכים לגלות מודעות לשיפוטיות שלנו אם נתייחס לאנשים על פי דת, לאום, גזע מין וצורה שהם למעשה ישמשו מחסומים עבורם. כאשר נלמד את המטופלות להראות את הערכתן ואהבתן לכל אדם הרי שלמעשה אנו מראים להן אהבה והערכה לעצמם. לכן כאשר אנו מלמדים את המטופלות להשתמש בו יומיום – להראות אהבה וכבוד לכל אדם הרי בעצם הן מרפאות את עצמן ואת בני משפחתם ואולי את הסביבה הרחבה שלהם.

לאור העקרונות הנ"ל למעשה אנו מלמדים את המטופלות ליטול אחריות אישית על חייהן, רגשותיהן ובריאותן.
הערכתי כי איש מקצוע אשר ישתמש בכלי זה עשוי לחולל שינוי חיובי בקרב המטופלים השונים אשר חיים במציאות שיש בה קשיים שונים וזקוקים לרגעים או יותר של רוגע ו"פסק זמן" למחשבה אחרת כדי להתמודד עם צרותיהם.
רייקי כאנרגית החיים האוניברסאלית, משתלבת בכל תהליך של התפתחות המודעות ומעצימה את היכולת והשאיפה לאיזון אנרגטי של הרבדים המנטאליים, הרגשיים והפיזיים.
מניסיוני האישי – מספר טיפולים שקיבלתי ע"י מטפלת ברייקי העניקו לי רוגע ושלווה פנימית שממנו למדתי לפתח תודעה עצמית – תהליך השינוי - כיצד ליצור רוגע ושלווה בהתמודדות עם מצבי לחץ, משבר ועומסי עבודה. למדתי שהשינוי החיובי והמשמעותי ביותר במציאות חייהן של האמהות הוא שבין מפגש אחד לשני הן ביטאו מודעות עצמית - את הצורך ברוגע ושלווה לעצמן מחוץ למפגשים הקבוצתיים. כמו כן הן ציינו במפגשים השונים כי הן התחילו לעשות רייקי לילדיהן. אולם, האמהות לא הזכירו כלל את בעליהן. מה ניתן ללמוד מכך על מערכת היחסים הבינאישית? האם ניתן ללמוד על הזוגיות ביניהם ?
שילובם של מטופלים בקבוצות שלומדות רייקי המפתחות מודעות אישית לרובד הנפשי והפיזי מאפשר להם לחלוק עם חברי קבוצתם את מקצת או עיקר מצוקתם. זה מאפשר להם להיפתח גם למצוקתם של אחרים מנקודת מבט של מטפלי רייקי וכך נוצרת דינאמיקה קבוצתית של קבלה ונתינה ממקום של אהבה וחמלה. כאן נגלית לנו תובנה מקומית חדשה – היכולת של המטפל באמצעות רייקי להשתתף בסבלו ולהכיל את סבלו של הזולת בשעת מצוקה. אם כך מתפתחת בפנינו מערכת יחסי גומלין בין המטופל שמבטא "סבל" המקבל מקום אצל המטפל וזאת כי החמלה של המטפל משמשת אנרגיה הכלה עבור סבל זה.לדינאמיקה זו יש עוצמה רבה ויש לדעתי לעודד מטופלים להמשיך בה גם לאחר סיום תקופת ההכשרה שלהם ככלי טיפולי למשפחה ולסביבה הקרובה שלהם.
הרייקי כמוהו כ"באר מים" זכים, שמזינה כל מי שבא ורוצה לשאוב ולגמוע מהמים. ככל ששואבים ממנה מתמלאת הבאר במים חדשים ורעננים.
נראה לי כי ה"באר שלי" זקוקה כל הזמן לעבודת תחזוקה וניקוי לדוגמה: אני עושה מדיטציה שנים רבות מספר פעמים בשבוע חצי שעה ביום ולעיתים שעה אחת ויותר על מנת לבעבע בחופשיות, שאם לא כן המים לא יהיו זכים ומחיים.
תודעה רוחנית במובן של התבוננות פנימית של כל אחד מאיתנו ועשייה יומיומית שמשתדלת לגלם בתוכה את "חמשת עקרונות הרייקי" הן הבסיס העיקרי של עבודת הניקוי והתחזוקה בערוץ האנרגטי. תפיסה רוחנית זו מבטאת את מידת המודעות והאחריות האישית של כל אדם.
תהליכים של העמקת המודעות העצמית והתפתחות רוחנית כמוהם כחיפוש מקורות מים זכים בתוכנו. כשאני מוצא בתוכי את מקור המים, את אנרגיית החיים, אני מתחזק את הבאר ודואג לניקיונה. אני נמנע מלהשליך לתוכה קליפות..."קליפות של אגו". שכן, ברגע שאני זורק "קליפות" שונות – דעות קדומות, רגשות שלילים, מחשבות - בעצם בניתי קליפות של חסימות שאינן מאפשרות לי לצאת מעצמי ולתת לזולת או למטופל.
סקוט פק (1984) טוען כי "גבולותיו של אדם הם תחומי האגו שלו". המשמעות שאני לומד ממנה היא - כאשר אנו מרחיבים את גבולותינו באמצעות נתינת אנרגיה פנימית מתוכנו (רייקי) לזולת בעצם אנו מסייעים ומטפחים את צמיחתו האישית. כאשר אנו נותנים מעצמנו לזולת על ידי הקשבה, מתן הצהרה חיובית למעשיו, דברי עידוד וכדומה אנו למעשה משקיעים מעצמנו ויוצרים מעין מחויבות כלפי המטופל בתקופת המפגשים של העבודה הקבוצתית ולו רק לתקופה קצרה.
רייקי, אנרגיית החיים, זורמת ומבעבעת בעוצמה גבוהה כשאנו מוצאים ופותחים את הערוץ שממלא את הבאר. לתחזק ולטפח את באר המים החיים זו "העבודה" היומיומית שלנו. את "העבודה" הזאת אנו עושים באהבה.
רייקי ופיתוח מודעות עצמית היא דרך אנרגטית ורוחנית שבה אדם מקבל "כלים" שבעזרתם הוא מסוגל לגלות ולמצוא בתוכו את מהותו ולטפח אותה באהבה.

המלצות
אם הינך מתכנן להשתמש ברייקי ככלי טיפול קבוצתי מומלץ כי תתנסה בעצמך במספר טיפולי רייקי
תעד את הרגשותיך ומחשבותיך לאחר טיפולי הרייקי
הקשב למטופלים שקיבלו טיפולי רייקי ומכל המידע שצברת תגלה תובנות חדשות

תהליך ההתערבות – תחילתה של ה"אנרגיה" בקבוצה

מפגש 1 – חיפוש האנרגיה
במפגש זה המשתתפות קיימו חשיבה משותפת בתכנון סוג הקבוצה. כל המשתתפות הביעו את רצונן לתת לעצמן משהו שטרם הגדירו אותו, אך רצו איזו שהיא "אנרגיה" מבחוץ שתיכנס לעולם הפנימי שלהם ותיתן להן מרגוע ושלווה. כמו כן רוב המשתתפות רצו לקבל כלי תמיכה כדי להתמודד עם ילדיהן בשל בעיות רגשיות. למעשה, המשתתפות חשפו מעין "משאלה" פנימית שהייתה כנראה אצורה בתוכם ושיחררו אותה בפני הקבוצה שזה להן המפגש הקבוצתי הראשון. הכיצד? האם חשיפה ראשונה בפני "זרים" זהו חוזקן או חולשתן של המשתתפות? האם "חופש הבחירה" להביע את המחשבות והרגשות של המשתתפות לגבי קביעת סוג הקבוצה זהו ה"מפתח" לחשיפת דברים אישיים וכמוסים של "זרים" אחת לשניה בפגישה הראשונה ובכך מאפשר תהליך נכון בהווה ואולי יצביע על עתיד צמיחתה של הקבוצה? בסוף הפגישה המשתתפות החליטו כי סגנון הקבוצה יהיה תמיכתי – העצמתי המשולב ברייקי אשר תהווה את התפתחותה של האנרגיה האוניברסאלית במשך כל המפגשים.
מפגש 2 - 15 דקות של "תקתוקי לב"

במפגש הראשון סוכם ע"י שני המנחים כי המשתתפות תקבלנה הכשרה של קורס רייקי מס' 1 במשך 4 שבועות, 4 מפגשים, כך שבשבוע החמישי ניפגש להמשך העבודה הקבוצתית.
עתה אתאר את ה – 15 הדקות הראשונות של המפגש השני עם הנשים שמבחינתי היה אחת מ"נקודות השיא" במהלך המפגשים איתן.
דקה ראשונה:
בשעה 20:30 המתנו 2 המנחים לקבוצת האמהות. הם הגיען בזוגות, בשלשות ואף ביחידות. "היי, מה נשמע" נשמעו קריאות בחלל החדר. "אל תשאלו איך היה"? "מדהים, מדהים" ענתה האחרת בקול רם. "אנחנו סקרנים לשמוע", השבתי להן. הסתכלתי עליהן מעט בקנאה כי הם קיבלו מתנה – קורס רייקי.
דקה שנייה:
הנשים התיישבו על כסא והיו מליאות חוויה מהקורס. חלקן זוהרות בפנים, מחייכות ונראה כי הן מזומנות להעניק לנו טיפולי רייקי. ויויאן הקולגה והשותפה להנחיית הקבוצה פתחה את המפגש: "מה שלומכן בנות"? " 4 שבועות לא נפגשנו, אנו רוצים לשמוע מכן על החוויות שלכן בקורס".
דקה שלישית:
החל מהדקה הזאת הלב שלי החל לפעום בחוזקה היות והוא היה דרוך למילים שיצאו מפי המשתתפות.
כל אחת סיפרה על החששות והציפיות שלהן מהמנחה ומתכני הקורס. לדוגמה; האם המנחה תימצא חן בעיני? האם אני אתחבר אליה? האם אני אעמוד במשימות ובתרגילים שהמנחה תטיל עלי? האם הכלי הזה אכן יסייע לי בחיים? הקשבתי בקשב רב למילים, לתכנים, לצלילים, לשפת הגוף כדי לנסות להבין מה עבר על כל אחת מהמשתתפות.
דקה רביעית:
לפתע אחת המשתתפות אמרה; "יש לי חלום לעסוק ברייקי ולטפל באנשים"! ארשת ניצחון התפשטה על פני כמביע משאלה ושאלה גם יחד ;"האם הכלי הקטן הזה עומד להיות השינוי הגדול בחייה", שאלתי את ליבי אך הוא לא השיב לי כי הוא היה ב"מעלה התקתוקים".
דקה חמישית:
לאחר שכל אחת תיארה את חוויותיה מהקורס המשיכה ויויאן: "כפי שאתן זוכרות סיכמנו איתכן במפגש הראשון כי לאחר סיום הקורס כל מפגש ייפתח ע"י מתן רייקי אחת לשנייה. לכן כל אחת מתבקשת לבחור לה בת זוג ולתת טיפול אחת לשנייה במשך 15 דקות".
דקה שישית:
הלב שלי ממשיך לפעום בחוזקה; האם הן תעמודנה במתן הטיפול אחת לחברתה כהלכה? האם המקבלת תתנגד לקבל אנרגיה מהנותנת? במהלך המשימה השמענו ברקע מוסיקה עם צלילים מרגיעים כחלק מהטיפול. כמו כן הדלקנו נר שיוסיף אנרגיה למשתתפות. זו בעצם הייתה דקת הפתיחה של מחסומי האנרגיה שכל אחת ואחת שמתוך כך תוכלנה ללמוד על הכלי דרך ההתנסות האישית.
דקה שביעית:
לפתע המבט שלי קלט את המבט של ויויאן הקולגה והשותפה וראיתי כי היא משדרת לי חיוך ושמחה אך גם ציפייה ותקוה כי אכן הן תענקנה באופן כן ואמיתי אחת לשנייה. לאור זאת התחלתי להרהר ולהיות ספקן; האם ויויאן חוששת מאי הצלחה של המשתתפות? האם היא מאבחנת משהו שאני לא רואה כי הלב שלי פועם בחוזקה ולא מאפשר לי לראות דברים נוספים? אך הנחתי לעצמי לראות את אשר קורה בחדר ולצפות בטיפול עצמו.
דקה שמינית:
מידי פעם היו תזוזות של המטפלות מימין לשמאל תוך כדי הטיפול שמתי לב למתודה של הטיפול; הן התחילו להניח את הידיים על ראש הטופלת אח"כ המשיכו לאזור הגב משם לאזור החזה, הבטן, השוקיים וכלה ברגליים. אמרתי לליבי: "מה אתה אומר, עבודה יסודית הן מעניקות אחת לשנייה, אה"? אף הפעם הוא לא השיב לי.
דקה תשיעית:
הבטתי על דקלה וראיתי שמשהו מעט מפריע לה במהלך הטיפול. פחדתי מאד ; האם היא תבקש להפסיק את הטיפול? האם רחל לא מעניקה לה מכל הלב? האם דקלה לא נפתחת לקבל את האנרגיה של רחל? התפללתי בליבי ואיחלתי בהצלחה לרחל שתעבור בשלום את הטיפול ותדע לקבל בהבנה אם אכן דקלה תבקש להפסיק את הטיפול. אך זה לא קרה .
דקה עשירית:
הבטתי על ברכה וחשתי כי היא נמצאת במקום אחר - בעולם השינה. האם היא נרדמה?אז אולי טוב לה? החלו ל"תקתק" במוחי שאלות; האם זה הכלי שיסייע לה להרגיע את עצמה? האם הכלי יסייע לה בטיפול בילדיה?האם זה אחד מהתוצרים של העבודה הקבוצתית? ייתכן ואנו מזהים "אנרגיה" נוספת לארגז הכלים של המשתתפות בהתמודדות בחיי היומיום?
דקה אחת עשרה:
השעון הולך ואוזל ואנו לקראת הסיום של הטיפול. הבטתי לעבר סיגל ופרידה וראיתי כי טוב להן על הנשמה, זהו זמן איכותי שהמפגש בקבוצה מעניק להן והן מפנות מתוכן את כל האנרגיות השליליות שהן ספגו במשך היום.
דקה שתים עשרה:
המשתתפות סיימו את הטיפול אחת לשנייה. הן התבקשו לשבת במקומותיהן. ברכה עדיין מנמנמת נראה שטוב לה להיות במקום שבו הובילו אותה. קריאות יצאו מפיהן; "איזה כייף זה היה"! "הלוואי ואני אוכל לקבל פעם בשבוע מכן" נשמעה קריאה בחלל החדר.
דקה שלוש עשרה:
הלב שלי החל לחזור לפעימותיו הטבעיות לאחר "סיום המשימה". הייתה לי תחושת הקלה כי אכן הן ענו על הציפיות שלנו – אנשי המקצוע וייתכן שקלענו "בול" בשילוב הרייקי בעבודה עם אמהות אלה.
דקה ארבע עשרה:
כאדם שהתנסה בטיפולי רייקי, הייתה לי התחושה כי במהלך הטיפול שהן נתנו אחת לשנייה, הן למעשה הובילו אותי ללמידה ולחוויה של הקורס ובכך הרגשתי "שותף" לומד במידה מסוימת בקורס עצמו.
דקה חמש עשרה:
דקה זו תהיה תמיד עבורי דקה של נצח, נצח, נצח ושאלתי את עצמי: עד לאן ניתן להפליג עם הכלי הזה עם הנשים כדי שיהיה להן טוב בחיים?

מפגש 3 - ניצני האחריות
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
המשתתפות דנו בסוגיית האחריות הקבוצתית בהקשר לאיחורים למפגש. זו הפעם הראשונה שהנושא של קבוצה ומשמעותה מקבל מקום נכבד ביחס לשני המפגשים שהפרט היה במרכז הקבוצה. המשתתפות שהגיעו בזמן למפגש אולי מנסות לומר אנחנו מעלות נושא אישי אבל מספר מועט של משתתפות לא יכול להכיל את הכאב שלנו מחד גיסא , והן רוצות לקבל תמיכה ממספר רב יותר של משתתפות שאינו נימצא בקירבתן דווקא בזמן אמת מאידך גיסא. האם המשתתפות מפתחות תובנה חדשה ביחס לכוחה של קבוצה שיכולות להעניק להן "בפנים" ושלא קיבלו "מבחוץ"? האם זוהי תחילתה של בניית סביבת פעולה חדשה בטוחה עבורן?
במהלך פעילות הקבוצה איחרה אחת המשתתפות והחלה לספר לקבוצה על המשבר שפוקד אותה בהיבט הכלכלי ובמצבם של ילדיה מבחינה רגשית. הקבוצה הקשיבה לה ועודדה אותה במילים חמות שיגיעו ימים טובים חדשים. האם האיחור כמצב שלילי משמש כקטליזאטור לייצר ערך חיובי חדש – אחריות - ומתוך כך הקבוצה יצרה תובנה חדשה בכך שהביעה תמיכה במשבר האישי של המשתתפת?

מפגש 4 – מיכל ה"אוצרות"
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות. המשתתפת שקבלה תמיכה מהקבוצה במפגש הקודם ציינה כי זה עזר לה מאד להיות אסרטיבית ולתבוע את מזונותיה כלפי בעלה לשעבר ובכך לעמוד על זכויותיה. הקבוצה מחאה כפיים ועודדה אותה על פעולותיה. במפגש זה חילקנו קלפים באופן מקרי וכל משתתפת הייתה אמורה להתחבר לקלף ובאמצעותו לשקף את אשר מתרחש בחייהן בתקופה זו. רוב המשתתפות תיארו קשיים בחייהן על פי המופיע בקלף. אך במהלך המפגש חל שינוי קטן ביחס לציפיות שלהן לראות את עצמן במקום אחר וחלקן אף עודדו אחת את השנייה ובסוף הדיון החלו לדבר על האפשרות להתמודד אחרת עם המצב שלהן. במפגש המשתתפות מביאות עימן את כל "האוצרות הכבדים" שהיו מוסתרים בארון וחושפות אותו בבת אחת עם עוצמות גבוהות בפני המשתתפות. האם הקבוצה בשלב זה מסוגלת להכיל את כל אשר מובא בפניהן? האם המנחים רשאים לאפשר לחלק קטן מהמשתתפות להביא את סיפורן האישי כדי שהקבוצה תוכל להוות סביבה תומכת ומאפשרת לפתוח ידיים ולקבל את "האוצרות הכבדים" ולשאת אותם במהלך כל המפגש? האם המנחים צריכים להיות ממוקדים במספר קטן של סיפורים אישיים ובכך ישמרו על הקבוצה?

מפגש 5 – שיר השתיקה
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
במפגש זה הפעלנו את הכלי ביבליותרפיה – הקראנו שיר – שלושה בתים - בפני הקבוצה, "וזה כל ההבדל" של יחיאל מר.
לדוגמה מספר שורות מהשיר: "את בוכה עימי וצוחקת עימי, צחוקך בולע את דמעותיך. את רצה תמיד וקלות רגליך אני כבר הולך לאיטי..את פוחדת הרבה ואני מפחד, כשאת מפחדת את צועקת, אני שקט.."
אחת המשתתפות ציינה כי היא התחברה לשורות הראשונות של השיר וזה מציף בה את תקופת נערותה שעזרה והקרינה כוח לסביבה בעוד שאביה היה משדר עצבות ובדידות. היא הוסיפה כי החלום שלה הוא להתמודד עם המצב שלה, "לעמוד על הרגליים" ולהאמין שהיא תצליח בהמשך חייה.
משתתפת אחרת ציינה כי היא כלל לא התחברה לתחילת השיר אולם היא שאלה שאלות ל"קול הפנימי" שלה בלבד ולא העיזה להציג את השאלות הללו בקרב קרוביה לקבלת סיוע אלא נתנה מענה לעצמה.
משתתפת נוספת ציינה כי מהשיר היא משקפת את ההתמודדות שלה עם בעלה. השתמשה במילים כמו: הפוחד והפוחדת, היא הצועקת והוא השותק שהוא גורם לעצמו את הדלקת. כשהעמקנו בשיחה הבנו כי היא מתמודדת לבד מבליגה ושותקת. הוא נשאר להתמודד. האם היא באמת שותקת? אולי כלפי העולם החיצוני? נדמה לי כי המשתתפת מרימה "קול זעקה פנימי הלא נשמע". למה הזעקה אינה עולה מעלה וקורעת את מיתרי הקול של הנשמה?האם ההקשבה , הרוגע והאכפתיות שהיו בקבוצה יסייעו לה להצטייד בכלים שתוכל להשמיע את זעקתה? הפגישות הבאות יגידו...

מפגש 6 - צעדי היחסים עם הילדים
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות. המשתתפות המשיכו את העבודה על השיר מהפגישה הקודמת – העבודה נעשתה בזוגות והשמשנו בפסיכו דרמה – כל זוג הכינו קטע של דרמה על המשמעות שלהם בזמן הזה והתחברות לחלק ממילים משמעותיות שהן בחרו מהשיר המשקף את מצבם בהווה. רוב המשתתפות העלו את הסוגיה של היחסים שלהן עם ילדיהן. במהלך הדיון נשמעו מילים חוזרות על עצמן כמו; פחד, דאגה,עצב וכו'. המשתתפות נתנו מקום אחת לשנייה ומתן תמיכה ועידוד בעיקר לשתי משתתפות שהביאו עימן חוויות של סיום גירושין והשנייה שהשתתפה בסדנת לדנמרק במשך 3 ימים.

מפגש 7 – משאבי הזיכרונות
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
אולם 2 נשים לא נתנו רייקי אחת לשניה כי הן היו עייפות .במפגש זה העלינו את הנושא "זיכרונות" ממקום של נתינה לאחר. כל משתתפת התבקשה להציג חוויה אחת שהיא זוכרת ומה הייתה התחושה עקב חוויה זו. מספר משתתפות סיפרו על נתינה לסבתות שלהן ועל החום שהן קיבלו מהסבתא. ישנן שהתנדבו למען אוכלוסיות חלשות. הצגנו את הזיכרונות כמשאב שנותן כוח למספר ואת החוויות הטובות שהיו לו. וכן על החשיבות להעלות זיכרונות משותפים עם הילדים.

מפגש 8 - סערת הרוחות
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
התקיים דיון בנושא "נתינה וקבלה" דרך "זיכרונות". המעניין הוא שרוב המשתתפות העלו את סוגיית הקשר הורה-ילד וסיפרו על הקשיים שהן מתמודדות ביומיום. הסיפורים הביאו לסערת רגשות בקרב המשתתפות. חלקן נראו עצבניות וחלקן גילו תוקפנות. האם הרייקי מכניס רוגע לעולם הפנימי שלי? האם הרייקי מוציא ממני את התוקפנות והכעס ממני והחוצה? במצב זה נוכל לומר כי ברגע שהאנרגיה נכנסת פנימה במקום התוקפנות והכעס הרי שהיא מסייעת לו לייצר אנרגיה חדשה שתפקידה לשאת ולהתמודד עם הרגשות השליליים שהוציאו מתוכן. אם כך המשתתפות מפנימות כלי חדש בתוכן שיכול לסייע להן ביומיום ללא אנשי מקצוע אם יתמידו בכך.
סיימנו את המפגש בקריאת שיר על חלומות.

מפגש 9 - כוח נתינה
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
המשכנו בנושא של זיכרונות וכל משתתפת סיפרה על חווית הנתינה למישהו מסוים מתוך הלב שלא על מנת לקבל חזרה. הדוגמאות היו מגוונות: על הסבתא, ההורים, ידיד שסייע לה לשאת דברים בסדנה.

מפגש 10 – שמירה על הנכס
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
הדיון היה על הנושא אסרטיביות: מה משמעות המונח? האם כל משתתפת מסוגלת לעמוד על דעתה ללא פחד? האם היא נרכשת או היא קיימת בי מלידה?

מפגש 11 - פרידה
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
במפגש זה העלינו את הנושא של "פרידה" – סיום הקבוצה. בקשנו מהמשתתפות שיספרו על פרידה ממקום, מאדם, חפץ אישי וכו'. כל המשתתפות דיברו על פרידה מהורים או מאחים סביב מחלות או אסונות שונים. אחת ציינה כי לא הספיקה להיפרד מאביה ועל ידי דמיון מודרך היא "פגשה" את אביה ואמרה לו: "סליחה שלא עזרנו יותר". אחדות מהמשתתפות העלו את הסוגיה של הקושי להיפרד מאדם קרוב אליך וישנן שלא הפנימו את הפרידה עד היום.
בסוף המפגש הצגנו בפניהן את הגישה של פרידה כסיום של דבר אחד והתחלה חדשה של דבר אחר.

מפגש 12 - צידה לדרך
התחלנו את המפגש במתן טיפול "רייקי" אחת לשניה במשך 15 דקות.
המשתתפות הכינו "תמונה קבוצתית" – מה הקבוצה נתנה להן ומה הן נתנו לקבוצה.
להלן חלק מההתייחסויות של הנשים:
"להיפתח, להרגיש משוחררת"
"קבלתי הרבה אהבה ושמחה,אמאתיה ועידוד, למדתי להיפתח רגשית"
"קבלתי זמן איכותי, גבולות ודייקנות"
"בניית אמון באנשים,תמיכה נפשית,הרגשת שייכות, לעמוד על דעותיי"
"שמחת חיים, לתת אמון, יש חיים"

שאלנו את המשתתפות: איזו "תעודת הוקרה" הן נותנות לעצמן ?
"לשתף את הקבוצה בדברים אישיים,היכולת שלי להיפתח בפניהם"
"כוח התמדה, לדבר על הרגשות"
"יכולת להקשיב לאחרים, ליישם דברים, לעמוד על זכויותיי"
"היכולת להיפתח בפני אחרים"
"היכולת לגלות אמון באחר, להיפתח בפני אחרים"
"לקבל כוחות מהקבוצה ולהוציא אותם לפועל"
באופן קבוצתי הן הדגישו את מתן האמון אחת לשנייה, לא ריכלו אחת על השנייה, כל המידע האישי נשמר בתוך הקבוצה.

הזמנה לכיסא הרייקי
עתה, איש מקצוע, לאחר שקראת את המאמר, הינך מוזמן "לשבת" על כיסא הרייקי ולתאר בדמיונך כיצד אתה מקבל טיפול רייקי על ידי איש מקצוע. כל גופך נכנס להרפיה, נפשך רפויה ורגועה, מחשבותיך יוצאות ממך לחלל האוויר ובעצם הינך "מנקה" את מוחך כדי לקלוט רעיונות חדשים.
בעת ישיבתך על הכיסא אתה יכול להתבונן לעבר מטופליך – ילדים ונוער בסיכון, נשים חד הוריות, ילדים בעלי צרכים מיוחדים לראות כיצד הם מקבלים את הטיפול ויוצאים רגועים ושלווים. חשוב על כך.
אם חשקה נפשך ללמוד רייקי - קורס רייקי מספר 1 בן חמישה שיעורים - מומלץ כי תפנה לאנשים מוסמכים שהוסמכו על ידי "מאסטר" - איש מקצוע בכיר בתחום הרייקי ואף רצוי לקבל המלצות עליו.
האם המערכת המקצועית תאפשר לכלים "רוחניים" להיכנס לארגז הכלים של העבודה הסוציאלית?האם ניתן לבנות כלי מדידה לכלים "רוחניים"? האם הטיפול במגע מתאים לכל המטופלים?האם אין חדירה לגופו של המטופל?
לבסוף, האם יש מקום לקיים דיון מקצועי על החדרת כלי טיפולי חדש יחסית לתחומי עבודתינו? האם זה חשוב שעובדים סוציאליים יקבלו הכשרה מקצועית בכלי טיפולי זה במסגרת אקדמית? אך בצד שאלות אלו עולות דילמות שונות; האם תפיסת 5 העקרונות המסמלת את "כאן ועכשיו" תקבל מקום בקרב שוחרי תפיסת התהליכים? האם בתי הספר לעבודה סוציאלית יבנו קורס למידה לכלים "רוחניים"?האם יש סיכוי למאמר או למחקר להתפרסם באקדמיה? אין ספק כי אנו עומדים מול אתגרים מקצועיים שייבחנו בעתיד וייתכן ששדה העבודה הסוציאלית יקבל "נוף" חדש בעתיד.

אפילוג
ו': ציון, מה שלומך?
ציון: בסדר ו', מה שלומך?
ו': שלומי טוב. רציתי לספר לך כי בעקבות המפגשים הקבוצתיים החלטתי ללמוד הנחיית קבוצות במכון "מעגלים".
ציון: נפלא. זו בשורה משמחת.
ו': ציון, אני זקוקה לעזרתך.
ציון: במה מדובר?
ו': במסגרת לימודיי אני צריכה לעשות עבודה מעשית עם קבוצה ואני זקוקה שתעזור לי לבנות קבוצה.
ציון: בסדר. נקבע פגישה.
(שיחה עם משתתפת בעבודה הקבוצתית, דצמבר 2006)

מקורות
זיו, ירון. ובהרב, יעל.(2001). מסע קבוצתי: המדריך למנחה קבוצות. תל אביב: הוצאת גל.
נאהרו, מאסטר. ורדפורד, גייל. (2001). קורס רייקי שלם. הוד השרון: הוצאת אסטרולוג.
פק, מ. סקוט. (1984). דרך חדשה: גישה אל החיים שעיקריה אהבה, טיפוח ערכים וצמיחה רוחנית. תל אביב: הוצאת לדורי.

Google

מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, הנחיית קבוצות, קבוצה, קבוצות בארגון
שילוב רייקי בעבודה קבוצתית/ציון זהבי