תרפיה קבוצתית - היבטים הסטוריים

  >>הצטרפו לטיפול קבוצתי !!!

>>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

 

תרפיה קבוצתית - היבטים הסטוריים

מיכל מועלם

 

בעבודה זו נסקור היבטים שונים מההתפתחות ההסטורית של הטיפול הקבוצתי ובעיקר ננסה להבין מה היו הסיבות אשר הניעו את התיאורטיקנים השונים לפתח גישות בטיפול קבוצתי.

עוד בשנת 1895 תיאר גוסטב לה בון ,פסיכולוג צרפתי, את הכוח וה"משהו הנוסף"הטמון בקבוצה,מעין כוח היפנוטי המשתלט על החברים בקבוצה וגורם להם להשתנות מקצה לקצה.אמנם לה בון התייחס לכוח(אשר אותו כינה "הידבקות רגשית או התנהגותית") זה כאל גורם שלילי אשר גורם להידרדרות בתפקוד האנושי,אך חוקרים ותיאורטיקנים נוספים שגילו עניין בקבוצות,הראו כי ניתן לתעל בהצלחה את כוחן של הקבוצות לשימוש תרפויטי.

וויליאם מקדוגל (1920) היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הטמון בקבוצות כאמצעי לעזור ליחידים לשנות את התנהגותם לטובה.בדומה ללה בון סבר גם הוא כי לקבוצה השפעה שלילית על התנהגות היחיד,אך הוא טען כי ברגע שהקבוצה מאורגנת ויש לה מטרות ברורות והסכמים קבוצתיים,הקבוצה הופכת להיות אפקטיבית.

זיגמונד פרויד(1921) אשר התעניין גם הוא בהשפעת הקבוצה על היחיד,סבר כי הקבוצה,בניגוד לאוסף מקרי של אנשים,זקוקה למטרה קבוצתית ולמנהיגות ברורה.

פרויד טען כי קבוצות מתפתחות ונוצרות כאשר חבריהן מפתחים קשרים ליבידינאליים גם אל המנהיג וגם זה עם זה.פרויד טען כי בקבוצה קורים מספר דברים שאותם צריך לחקור:החברים בקבוצה כבר אינם נחשבים כבעלי אישיות ייחודית אלא כחלק מהשגת המטרה המשותפת,היחיד מוותר על אידיאל האני שלו ומקבל במקומו את המטרות והאידיאלים של מנהיג הקבוצה

במקביל להתפתחות התיאוריות השונות לגבי הקבוצה והשפעתה על היחיד,החלו קלינאים שונים להתנסות בפועל בתרפיה קבוצתית,ביניהם:ג'וזף ה' פראט,אדוארד לאזל,אלפרד אדלר,ג'וליוס מטזל וג' ל' מורנו.

תנועה נוספת שהתפתחה ותרמה שפע תיאוריות והתנסויות לגבי השימושים האפשריים בקבוצות קטנות היא תנועת קבוצות הרגישות.לתנועה זו היו למעשה שתי אסכולות עיקריות,האחת שהוביל קורט לווין אשר השתמש בקבוצות כפורום לשיפור היעילות האישית והקבוצתית בביצוע מטלות וכאמצעי לחיזוק כושר קבלת החלטות והעלאת המורל הקבוצתי.שורשיה של האסכולה השניה טמונים בעבודתו של קרל רוג'רס עם קבוצות קטנות.קבוצותיו של רוג'רס התמקדו בראש ובראשונה בצמיחה אישית וחינוך רגשי,אלה לא היו מטרות משניות.

התיאוריות המודרניות של תרפיה קבוצתית

בתחילת הדרך של הטיפול הקבוצתי,נעשתה הלמידה וההנחיה על בסיס של ניסוי וטעיה.

הנקודה העיקרית לגביה היו התיאורטיקנים חלוקים בדעותיהם הייתה האם הדגש הוא על היחיד או על הקבוצה.חלק מהם התמקדו ביחיד בעוד אחרים בדקו יותר תופעות כלל קבוצתיות.

 

ווילפרד ר' ביון תרם את תרומתו לחקר הקבוצות בשנות הארבעים.הוא התייחס לקבוצה כמכלול.המטרות התרפויטיות הקבוצתיות עפ"י ביון היו לאפשר לאנשים ללמוד על בעיותיהם המוקדמות ביותר עם סמכות ולשחרר אותם מכבלי ההסטוריה.הדרך לעשות זאת היא ע"י הבנת כושר ההשתלבות הטבעי שלהם בקבוצה.בסופו של דבר,התוצאה תהיה שהיחידים יוכלו לבנות מערכות יחסים מספקות יותר.

תרומתו של ביון להבנת ההיבטים הלא מודעים של חיי הקבוצה השפיעה רבות על מטפלים המרבים להשתמש במושגי הקבוצה כמכלול.

 

הנרי אזריאל(1973) החל להתעניין בקבוצות בעקבות השתתפותו בקבוצה הראשונה של ביון,אך עד מהרה זנח את התיאוריות של ביון שלא כ"כ הסתדרו עם דרך חשיבתו והציע תיאוריה משלו שמטרתה הייתה לשלב בין תיאורית יחסי האובייקט לבין מושגי הקבוצה כמכלול.אזריאל אמנם עבד עם הקבוצה כשלם,אך הבסיס לתיאורי שלו הייתה ההשערה שמקורה בתיאורית יחסי האובייקט ואשר טענה כי היחידים מבקשים לחזק את ההדחקה ולהימנע מכל קשר עם פנטזיות לא מודעות מעוררות אימה.חיזוק זה יכול להיות מושג ע"י התפתחות של מערכת יחסים מושגת-מערכת יחסים שעוזרת להכחיש את הפנטזיות הלא מודעות.

 

ס' ה' פולקס הוא אנליטיקן בריטי שהושפע רבות מפסיכולוגיית הגשטלט הקלאסית וטען כי הקבוצה היא יותר מסך כל חלקיה.לדעת פולקס מאחר והיחידים קיימים אך ורק במארגים שהם קבוצות חברתיות לא ניתן בכלל לחקור היטב את היחיד כשהוא בתנאי בידוד.פולקס מדבר בעצם על תהליך אנליטי,על אנליזה קבוצתית ועל כך שפתולוגיה אישית תופיע כדמות בלבו של הרקע הקבוצתי(עושה שימוש ברעיון הגשטלט הקלאסי של דמות-רקע).גם היחיד וגם הקבוצה זקוקים לתשומת לב המטפל.

 

וויטקר וליבמן פיתחו את גישת הקונפליקט הקבוצתי הממוקד אשר הוצגה לראשונה ע"י וויטמן וסטוק(1958).הרעיון המרכזי הינו שאת רוב ההתבטאויות המילוליות וההתנהגותיות של המטופלים במפגש קבוצתי ניתן להבין כמאמצים לפתור קונפליקט תת-קבוצתי.

 

יאלום המייצג את התיאוריות הבינאישיות פיתח תיאוריה של למידה בינאישית המתרחשת בתרפיה קבוצתית.הוא מאמין כי השינוי התרפויטי המשמעותי ביותר נוצר ביחסי הגומלין הקבוצתיים ב"כאן ועכשיו",זירת הלמידה העיקרית היא הקבוצה הטיפולית.

 

הגישות התוך נפשיות המתייחסות לתרפיה הקבוצתית מדגישות את עקרונות הקונפליקט התוך-נפשי,מטרתן היא לתרגם את המודל הפסיכואנליטי למצב של תרפיה קבוצתית. התוצר הסופי הוא למעשה פסיכואנליזה של היחיד במסגרת קבוצתית.חלק מהתיאורטיקנים שייצגו גישות אלה ואף כתבו על כך היו סאלווסון,אלכסנדר וולף ועמנואל ק' שוורץ ושידלינגר.

כיום,רוב התרפיסטים של קבוצות פסיכואנליטיות אינם פועלים רק עפ"י מודל זה של היחיד בתוך קבוצה,אלא מתייחסים גם לדינמיקות הקבוצתיות ולסוגיות שרלוונטיות גם ליותר מחבר אחד בקבוצה.

 

פון ברתלנפי(1966) ביסס למעשה את היסוד שעליו נבנתה תורת המערכת הכללית כגישה חדשה לפסיכותרפיה קבוצתית.גישה זו התפתחה כתוצאה מצורך שהעלו אנשי מקצוע ותיאורטיקנים רבים למצוא יסוד תיאורטי נרחב יותר להבנת ההתנהגות האנושית.

תורה זו מציעה מודל לבחינת יחסי הגומלין בין ההיבטים התוך נפשיים,הבין אישיים,החברתיים ושל הקבוצה כמכלול.תורת המערכות הכללית היא תורה של צמיחה ושינוי ולא של קונפליקט וחסר.

אגזריאן היא אחת מהמיישמות של תורת המערכות הכללית בעבודה קלינית עם קבוצות.

 

 

ביבליוגרפיה:

 

1.יאלום,א.עם לשץ מ.(2007).טיפול קבוצתי:תיאוריה ומעשה. הוצאת כנרת

 

2.רוטאן,ס.וסטון,ו.(2004).פסיכותרפיה קבוצתית,גישה פסיכו דינמית. הוצאת "אח" בע"מ.

 

קיראו עוד על טיפול קבוצתי 

 

 

Google

מאמרים נוספים מתחום קבוצות, טיפול קבוצתי, פסיכודרמה, הנחיית קבוצות, קבוצה, קבוצות דיאלוג, קבוצת תמיכה
תרפיה קבוצתית - היבטים הסטוריים/מיכל מועלם