טכניקות דיאלוג בהנחיית קבוצות

 

 

להתערב ברמה האישית- מול היחיד בקבוצה

ברמה הבינאישית- להתיחס למה שקורה בין האנשים בקבוצה  ברמה הקבוצתית- להתייחס לקבוצה כשלם. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב. 

 

הקשבה ללא התערבויות, ללא דעות ופרשנות של המקשיב, וללא הסחות. הקשבה ממוקדת שכולה מיועדת לקלוט ולהבין את דברי הזולת. ההקשבה צריכה להיות מלווה בשפת גוף מתאימה (פרוט בהמשך) או במילים כמו : "אני שומעת" , "אני איתך", "תמשיך"... שמבטאות את ההקשבה

 

שפת גוף של הקשבה, התענינות, אמפטיה- קשר עין, נטית גוף קלה לדובר, הנהון, הבעות פנים הולמות לתוכן ששומעים, טון קשוב, שתיקה כהקשבה.

חזרה על העיקר של מה ששמעת במילים שלך

*למשל: "אני שומעת שאמרת...", "אתה מתכוון ש..."

 

המנחה יכול לתמצת בפרפרזה את עיקרי הדברים ששמע (ולא רק לחזור עליהם) . *למשל:  "אז אתה בעצם אומר שהיא מאוד הכעיסה אותך..."

 

שאלות לתיחקור רגשי, שעוזרות לקבל אינפורמציה, להבין טוב יותר את הבעיה, ולעזור לאדם להעמיק בקושי שלו.

 

השאלות אמורות להיות פתוחות ולא סגורות (שאלות שהתשובה היא כן/לא)

שאלות כמו:

-מה? (מה קרה? מה הרגשת/חשבת? מה יכולת לעשות אולי אחרת?...)

-איך? (איך הגבת? איך התפתחו הדברים? איך אפשר לדעתך לפתור את הבעיה?)

-מי? (מי היה שם? מי עזר? מי הפריע? מי היית רוצה?...)

- למה? (למה לדעתך זה קרה דווקא עכשיו? למה כעסת? )

- מתי?  (מתי הבנת לראשונה ש... מתי הוא התחיל לכעוס?...)

 

 

המנחה משתמש בחוויותיו כדי לקדם את הלמידה. מספר על עצמו לא לשם הנאתו אלא כדי לעזור למשתתפים, כמודל אישי, כנותן לגיטימציה

*למשל: " אם הייתי במצבך הייתי מרגיש...", "פעם קרה לי... והרגשתי..."

 

המשתתף מקבל מהמנחה או ממשתתפים אחרים תמונת ראי, הד להתנהגותו ברגע נתון. השיקוף מאפשר לאדם לראות עצמו בעיני אחרים.

*למשל: " אתה נראה כועס עכשיו"

 

כשהמנחה אומר במילותיו את מה שקלט שמרגיש או חושב האדם האחר. זהו ביטוי מילולי לתוכן רגשי. התיחסות לרגש, למניע הסמוי שנמצא מאחורי ההתנהגות והמילים הגלויות.

*למשל: " אני חושבת שאתה רוצה להגיד לו את דעתך..."

או : "זה מעייף להיות עם כל כך הרבה תפקידים..."

 

האמפטיה נאמרת כהצעה לבדיקה בהמשך הדיאלוג. היא אמורה להאמר בנימה של שאלה בודקת, ולהדהד את האינטונציה של הרגש המקורי של הדובר. למשל, כשמדברים על כעס, גם טון השיקוף האמפטי הוא כועס כמשקף את הרגש עליו הוא מדבר.

 

האדם מקבל מהמנחה או מהקבוצה היזון חוזר לגבי התנהגותו, וכיצד היא משפיעה על אנשים. אלו רגשות היא מעוררת, ומה התגובות שהיא גורמת. המשוב מאפשר לאדם להרחיב את החלק החסוי לו וגלוי לקבוצה (לפי החלון הג'והרי)

*למשל: "כשאתה מדבר כל כך פסימי, אתה גורם לכולנו לדאוג לך"

שיקוף של פער, חידוד תשומת הלב של האדם לפערים אצלו. למשל, בין התנהגות ומילים. המנחה מעמת את היחיד או הקבוצה עם משהו שהם מתקשים לראות

*למשל: "אתה מדבר רגוע, ואומר שאתה לא כועס, אבל העיניים שלך דומעות"

 

העלאת הסבר אפשרי של התנהגות. התייחסות לתהליך השינוי, המניעים, החרדות, הרווחים. תרגום של ההתנהגות או התוכן הגלויים למשמעות רגשית לא מודעת וסימבולית יותר. הפרשנות יכולה לבוא מתוך תאוריה (של ביון למשל) או מתוך התיחסות לנעשה בכאן ועכשיו.

 

על המנחה לעזור למשתתף להגיע בעזרת הפרשנות לתובנה

מטרת הפרשנות להביא את האדם לבחון את חלקי הלא מודע, שעד כה לא היו נגישים לו. לשלב את הפרשנות בידיעה שלו המורחב שלו על עצמו.

 

לפי ליברמן וילום (1973) יש לתובנה 4 רמות:

א. רמת ראי- קבלת פידבק על מה שהאדם עושה למנחה או לקבוצה

*למשל:  "אתה מעצבן"

ב. רמת הדפוס- תרגום ההתנהגות שנקלטה בראי לדפוס המאפיין את האדם. דפוס שחוזר על עצמו בהתנהגויות שונות

*למשל: "יכול להיות שאתה מגיב כך במקומות נוספים?"

ג. רמת המוטיבציה- התיחסות לסיבה, למוטיבציה בגללה האדם עושה את הדברים. מעלים השערה מה הוא יכול להרוויח מזה? על מה הוא מגן?

*למשל: "אולי אתה כועס עלי כדי לא להרגיש שבעצם אתה כועס על עצמך"

ד. הרמה הגרעינית- התיחסות לדרך בה ההתנהגות נוצרה, מאיפה זה התחיל בחוויות הילדות .זו רמה לקבוצות טיפוליות

 

מתן מסגרת התיחסות ופרשנות שונה למצב מזו הקיימת עד כה. נסיון להבין התנהגות או מסר רגשי מנקודת מבט אחרת מזו שהיתה מקובלת עד כה.

*למשל: "אמרת שכעסו עליך, אבל זאת היתה דרך להשיג את תשומת לבך"

או: "הילדים אמרו שמשעמם להם, אולי הם רצו להגיד שקשה ומביך להם"

ההמשגה מחדש נותנת מסגרת התיחסות אחרת, ומכוונת את התהליך למקומות חדשים.

 

יציאה ממסגרת ההבנה הקונקרטית והגלויה של הדברים לחיפוש משמעויות סמויות/ סימבוליות/רגשיות. הקשבה לאיתותים ולמסרים הרגשיים שמאחורי הסימפטום הגלוי

למשל, מישהו מספר על תאונה שקרתה לו בדרך לקבוצה, ובעצם רוצה לספר בסמוי על  כך שהוא מרגיש שגם בקבוצה הוא מרגיש שמסוכן. או מישהו שמגיע לקבוצה רק לפעמים ובעצם מספר דרך ההתנהגות על כך שקשה לו להתחייב, והוא חושש להפגע.

כשהמנחה מזהה משמעות סמויה/ סימבולית מתוך התוכן הגלוי הוא משקף אותה באמפטיה למשתתף, ומוביל לדיון רגשי בנושא.

 

שימוש בדימוי או תמונה מטפורית המשקפת את מה שמתרחש כרגע עם היחיד או עם הקבוצה. המטפורה אוספת בתוכה את המהות הרגשית של מה שנאמר, ונעשה בקבוצה. המטפורה לא שיפוטית אלא באה להאיר דברים בצורה רגשית וחוויתית. המטפורה עוזרת לראות ולהרגיש את מאפייני האדם או הקבוצה בצורה מתומצתת.

*למשל: "כשאתה מדבר יש הרגשה של קליפת אגוז שנלחמת במים סוערים..."

או- "נדמה שיש כאן בקבוצה בריכה קטנה שכל אחד בודק איך להכנס לתוכה"

 

 

פיזור והכללה של רגש שמעלה היחיד לרגש שחשים משתתפים נוספים. טכניקה זו מפחיתה את העומס הרגשי ממשתתף מסוים, ומאפשרת לאחרים לבדוק את הרגש תוך עצמם. להתחבר דרך האחרים בקבוצה לעצמם.

*למשל: "דינה אמרה שהיא מבולבלת, אולי עוד אנשים מרגישים כך?"

 

איסוף של מספר ביטויים שנאמרו בקבוצה, וסיכומם למסר עם משמעות רגשית רלוונטית. האיסוף מבהיר את מה שנאמר תוך התיחסות לאנשים שייצגו את המסרים השונים.

*למשל: "רותי אמרה ש... רמי אמר ש... ויוסי גם אמר...אולי כולם קולות שמתיחסים להרגשה שאנשים בקבוצה רוצים להתקרב אחד לשני אבל לא יודעים איך..."

הזמנה למשתתפים להתחלק בתחושותיהם לגבי משהו שעלה בקבוצה. להגיב, ולומר מה הרגישו, איך הנושא שדובר פגש אותם, רלוונטי להם. ההתחלקות היא רגשית וחוויתית, מתארת תחושות ולא שופטת או מביעה דעה על מה שהיה או נאמר

*למשל: "רונית שיתפה אותנו בריב עם בעלה, אני מזמינה אנשים נוספים להתחלק בתחושות שהסיפור של רונית העלה בכם..."

 

כמו בשיקופים מול היחיד, כאן מול הקבוצה. המנחה 'שם ראי' מול תהליך או דינמיקה שקורים 'כאן ועכשיו' בקבוצה.

 המנחה יכול גם להעלות פרשנויות/השערות קבוצתיות לגבי מה מתרחש בקבוצה עכשיו.

*למשל: "אני רואה שרוב הקבוצה שותקת, אולי בטוח יותר לשתוק מאשר להגיד משהו ולקבל תגובה לא נעימה..."

המנחה יכול להעלות השערות בהתיחס לשלבי התפתחות הקבוצה, בהתיחס לנושא שלה.

*למשל: "יש כאן הרבה כעס, כמו קבוצה שמנסה להתבגר, ולהפסיק להיות תלותית ונחמדה כל כך כמו שהיתה עד עכשיו" 

 

שימוש במצבים שעולים 'בכאן ועכשיו' של הקבוצה 'כארוע מזמן' לדבר דרכם על תימות/ נושאים רגשיים רלוונטיים לקבוצה. חיבור התוכן והתהליך, שימוש בתהליך כדי להדגים את התוכן הרגשי של הקבוצה.

*למשל: "אנחנו מדברים כל הזמן על ההתנהגות של המתבגרים, שלא משתפים איתנו פעולה, ומתחצפים אלינו המבוגרים. והנה כאן בקבוצה אנשים מפריעים ולא מתענינים בנעשה. האם גם כאן זו התנהגות חצופה של הקבוצה מולי כסמכות? אולי אפשר להבין דרך מה שקורה לכם כאן, מה קורה למתבגרים שלכם מולכם"

זו טכניקה עקיפה. המנחה מעודד דרך עצם מהותו, כמודל, העלאת ספקות ובדיקה עצמית של משתתפים. מאפשר שתיקה, מכיל כעסים ומתחים ונשאר איתם בלי לברוח לעשיה, ומבלי לההרס כפי שהמשתתפים חרדים בפנטסיה שלהם שיקרה. בעצם הנוכחות ובטחון שהוא משרה הוא מאפשר למשתתפים לחפש את עצמם ולהתפתח.

 

פניה למשתתפים ועידודם להגיב לדברים שאמרו משתתפים אחרים, במיוחד חשוב כשהמנחה קולט שהמשתתף רוצה להגיב, ולא מעז.

*למשל: "נדמה לי שאתה רוצה לומר משהו לדינה..."

 

השתיקה מאפשרת מרחב, חופש ועמימות הנדרשים לבדיקה עצמית של משתתפים את עצמם. השתיקה מאפשרת את ה- BEING , האווירה הנדרשת לעבודה רגשית. השתיקה גם יוצרת לעיתים רגרסיה, שנדרשת לתהליך, כמובן כל עוד היא בפיקוח ולא יוצאת משליטה.

חשוב להקפיד לא לקצר מלחץ את השתיקה, ובו בזמן לא להישאב לשתיקה ארוכה מידי. לא להפוך אותה למאבק כוח עם הקבוצה. המנחה אמור להחליט ענינית מתי השתיקה מיצתה את תפקידה. קשה להגדיר במדויק את המועד אך נהוג להגיב לשתיקה אחרי כ- 20 דקות בקבוצות טיפוליות, והרבה פחות בקבוצות משימה.

*למשל לומר: "אתם שותקים, אולי השתיקה רוצה לומר משהו...אשמח לשמוע..."

 

על פי מטרת הקבוצה ניתן להשתמש בביטויים מרוחקים ובלתי אישיים, שלא מבהירים מיד את המצב. לא להמשיג ולארגן את מה שקורה בקבוצה. לתת ליחיד ולקבוצה להשאר בעמימות כדי להגיע לעצמם ללא הכוונת יתר.

הטכניקה מתאימה במיוחד לקבוצות דינמיקה, וקבוצות טיפוליות, ופחות לקבוצות משימה (אלא אם התמודדות עם עמימות היא חלק מהמשימה)

 

הבניה מחדש של השלבים שעבר משתתף בקבוצה, או שעברה הקבוצה. תאור ההסטוריה/ ההתפתחות הדינמית של התהליך תוך זיהוי תימות, מאפיינים שחוזרים על עצמם, קוים מקבילים. ניתן לשלב בהבניה מחדש טכניקות של שיקוף, עימות, פרשנות.

*למשל: "בהתחלה לא דיברת כלל, אח"כ שיתפת בקושי שלך וקיבלת תגובה קשה, ומאז שוב השתתקת. למרות שאתה אומר שהכל בסדר, נראה שאתה כועס, ואם לא תנסה לדבר שוב תצליח להתאושש מהמכה שהרגשת שקיבלת מהקבוצה"

או: "בהתחלה הקבוצה מאוד התלהבה מהסיכוי לשינוי שהקבוצה תגרום, עם חלוף השבועות נהיה קשה, והתברר שהדרך מורכבת. אז התחילו להגיע קולות ציניים ומיואשים שטענו שחבל על הזמן. עכשיו לא ברור אם הקבוצה יכולה למצוא דרך אחרת להתיחס למה שקורה פה, או שהיא תישאר כל הזמן באותה גישה של הכל או לא כלום"

 

המנחה מקשיב לקולות השונים שעולים בקבוצה, ולמסר הרגשי שעולה מכל אחד. אם משתלט על הקבוצה קול מסוים ולא נשמעים אחרים, חשוב מאוד שהמנחה ידבר בשם הקולות האחרים, השותקים או הבלתי מודעים עדיין. למשל, אם כל הקבוצה באופוריה של לכידות ותקווה על המנחה לעלות את הקול של הספק והחרדה. מטרתו של המנחה

*למשל: "אני שומע כאן איך כולם מתלהבים מהסיכוי לשינוי שיקרה סוף סוף, ואני שואל את עצמי אם אין אצל אף אחד גם ספיקות ואולי חששות בצד התקווה..."

תפקיד המנחה למנוע השתלטות של קול דומיננטי אחד על העולם הרגשי של הקבוצה. לעודד דיאלוג בין קולות שונים בקבוצה, שיבטאו קונפליקטים בלתי נמנעים בקבוצה, שידונו ויתווכחו ביניהם .

זו משמעותה של קבוצה עובדת ומתפתחת.

 

הפעלות- מדובר בתרגילים, משחקים, הפעלות (סימולציה, משחקי תפקידים), התנסויות שונות (ציורים, דמיון מודרך), שאלות.

ההתנסויות המובנות משתלבות בהנחיית הקבוצה. אפשר להכינן מראש ולהגיע באמצעותן לתכנים הקוגנטיביים והרגשיים אותם רוצים להמשיג ולהשיג בקבוצה. ההפעלות המובנות מאפשרות למידה יעילה משום שהן מבוססות על קליטה של תכנים באופן רגשי, התנהגותי, וקוגנטיבי. למידה אישית, חוויתית ויישומית שעוזרת בהעמקת העיבוד הרגשי.

 

(הרחבה במאמר נפרד שלי על 'עבודה עם הפעלות בקבוצה'. מופיע באתר שלי, במאמרים לאנשי חינוך www.hebpsy.net/barak)

 

לסיום, ניתן להשתמש בכל טכניקות הדיאלוג מול היחיד גם מול הקבוצה כשלם (שהופכת במובן מסוים להיות 'יחיד' בהתיחסות אליה).  לטכניקות הדיאלוג הפרטניות מומלץ להוסיף את התערבויות הדיאלוג היחודיות לקבוצה. כך ניתן להשיג מגוון של טכניקות לקידום הדיאלוג.

ברק, חלי (1999) בגובה העיניים- לדבר עם ילדים. הוצאת אח

 

5/5 stars