טיפול קבוצתי לפי ארווין יאלום
מהי משמעות הכאן ועכשיו?
טיפול קבוצתי תיאוריה ומעשה
סקירה חטופה על גישות מרכזיות בטיפול קבוצתי בארה"ב:
מכיוון שהבטחתי בפעם הקודמת שבאחד המאמרים הבאים אנסה לסכם את הגישות השונות לטיפול קבוצתי בארה"ב, חשבתי שמוטב לעשות זאת מוקדם ככל האפשר כדי להניח בסיס משותף לכל הקוראים, כך שכאשר אציין בעתיד גישה מסוימת יהיה לכם מושג מסוים במה מדובר. הכוונה כאן איננה לערוך סיכום מפורט ומסודר של הגישות השונות כמו בסקירה בכתב עת מדעי, אלא לתת סקירה קלילה וחטופה כיאה לניוזלטר. למי שמעוניין להתעמק באחת הגישות שאציין, אזכיר ספרים מרכזיים בנושא או אציין לינק להמשך קריאה.
מהבחינה האישית, אגב, אחד הדברים המרגשים עבורי בהקשר של גישות אמריקאיות הינה העובדה שרוב מחברי הספרים ומייצגי הגישות המרכזיים עדיין חיים וקיימים, ויכולתי לפגוש את מרביתם בכנסים של האגודה האמריקאית לטיפול קבוצתי, ואף ליצור עם חלק מהם יחסים אישיים.כדי לא להפוך את הטור הזה ליבש ותיאורטי מדי, אכניס פה ושם משפט על המפגש האישי שלי עם התיאורטיקן המדובר.
הגישה האמריקאית לטיפול קבוצתי המוכרת ביותר לישראלים הינה גישתו של ארוין יאלום. גישה זו מוצגת בספרו "טיפול קבוצתי – תיאוריה ומעשה" שיצא כבר בארה"ב במהדורה חמישית (המהדורה האחרונה נכתבה ביחד עם מולין לשץ' שיגיע לכנס של האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי בשדרות בקיץ הקרוב) ותורגמה לא מזמן לעברית (2006) בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר. המחשה ספרותית של הגישה שלו ניתן גם למצוא בספרו של יאלום "הריפוי של שופנהאואר" כנרת הוצאה לאור (2004) אותו סקרתי במיקבץ (2006) כרך 11(1).
מה הם עקרונות הגישה היאלומיאנית לטיפול קבוצתי?
- דגש על הכאן ועכשיו: פירוש הדבר שהמטפל קודם כל מסייע לחברי הקבוצה לחוות מה שקורה להם במהלך הפגישה. ההתרחשויות המיידיות של הפגישה מקבלות קדימות על פני אירועים חיצוניים ועל פני אירועים מהעבר. לדגש על הכאן ועכשיו יש גם פן נוסף והוא ההתבוננות על מה שקורה. בנדבך הזה המטפל עוזר לחברי הקבוצה לפתח אני-מתבונן.
- דגש על האינטראקציות בין חברי הקבוצה: מאחורי הדגש הזה עומדת האמונה בכך שטיפול נפשי הוא בחלקו הגדול בין-אישי, וכי שיפור התיפקוד הבינאישי יביא להקלה ברוב הסימפטומים הפסיכולוגיים איתם המטופל בא לקבוצה. הקבוצה הינה הזירה האידיאלית להדגיש את התחום הבינאישי תוך השימוש שהוזכר בסעיף הקודם בכאן ועכשיו. אם הדבר עוד לא ברור, אין זה משנה אם המטופל ביקש להתמקד בתחום הבינאישי: גם מי שבא עם סימפטומים של דיכאון, הדיכאון יתורגם בקבוצה למונחים בינאישיים ויטופל כפתולוגיה בינאישית.
את יאלום פגשתי אישית כבר בשנת 1994 כשפנינה רפפורט ואנוכי הזמנו אותו להיות המרצה המרכזי בכנס הגדול לטיפול קבוצתי שערכנו ב"הילטון" בת"א. הרושם שנותר לי ממנו בזמנו היה של אדם מרוחק ופגיע, ניגוד גמור לאישיות החמה והמכילה העולה מספריו. מי שעקב או השתתף בפעילויות האחרונות של קהיליית קבוצות יודע שלפני כחצי שנה ראיינתי אותו באולפן בפאלו אלטו, קליפורניה, כשמהצד השני של האוקיינוס מראיין אותו מחיפה רובי פרידמן חברי ועמיתי, ומאות ישראלים צופים באירוע בוידיאו. הפעם יאלום הצטייר לי שברירי ואנושי מאד. ואולי אני זה שהשתניתי?
הגישה האמריקאית הבאה המוכרת במקצת לישראלים הינה הגישה הפסיכודינמית. הספר המייצג את הגישה הזו במיטבה הוא ספרם של רוטן וסטון "פסיכותרפיה קבוצתית, גישה פסיכודינמית", שגם הוא תורגם לעברית (2004, הוצאת "אח"). בארה"ב יצאה עכשיו (2007) המהדורה הרביעית. למרות שמאז שהונחו היסודות לגישה הפסיכואנליטית/פסיכודינמית על ידי פרויד בתחילת המאה העשרים, התפתחו זרמים שונים בתוך התנועה (הגישה הקלאסית, פסיכולוגיית האני, יחסי אובייקט, פסיכולוגיית העצמי, ולאחרונה הגישות ההתייחסותיות/אינטרסובייקטיביות), עדיין ניתן לומר שהגישה שמה דגש על העבר לא פחות מאשר ההווה, ורואה חשיבות להתמקדות על תהליכי ההעברה (שבקבוצה הופכת להעברה מרובה, לא רק כלפי המטפל, וכן להעברה אופקית, לא רק כלפי דמויות סמכות) וההתנגדות בטיפול. הכלי המרכזי של המטפל הוא האינטרפרטציה, אשר בקבוצה יכול להיות מכוון הן כלפי היחיד והן כלפי הקבוצה כשלם. באמצעות האינטרפרטציה המטפל הקבוצתי מנסה לעזור לחברי הקבוצה להגיע למודעות לגבי הגורמים הדינמיים והעמוקים יותר העומדים מאחורי התנהגותם (בגישה הקלאסית למשל הקונפליקט בין הדחף לבין ההגנה נגדו, בפסיכולוגית העצמי למשל החסך והצורך בזולת-עצמי) המייצרים סימפטומים.
את סקוט רוטן אני פוגש מדי שנה בכנס של AGPA. הוא אדם חם, לבבי ולא שומר דיסטנס. במשך מספר שנים הוא השתתף בקבוצת הדיון הבינלאומית שאני מנחה על טיפול קבוצתי והיה דמות מרכזית בדיונים. עם וולט סטון, לעומת זאת, יש לי קשרים כמעט יומיומיים לאחרונה, על רקע שיתוף פעולה מקצועי בהקמת מועדון קריאה בטיפול קבוצתי בצפון קליפורניה. נו, נראה שאצטרך לספר על כך באחד הגליונות הבאים.
פחות ידועות לישראלים הגישות שאכתוב עליהן בהמשך: גישת הטיפול ממוקדת המערכת של איבון אגזריאן (system centered therapy). בגישה זו (הלקוחה מגישת המערכות הכללית) המטפל מנסה להבין את המבנה, התיפקוד והדינמיקה של המערכת הקבוצתית, ושם דגש על תיפקוד תת המערכות, הגבולות שלהן, ורמת הקומוניקציה המתאפשרת ביניהן. יש חשיבות להיררכיה במערכת ולקיום תת-קבוצות פונקציונליות. זו גישה המתמקדת בגדילה ושינוי ולא בקונפליקט או חסך. המטפל מווסת את גבולות המערכת ותפקידו להגביר את הקומוניקציה מעבר לגבולות תת המערכת. באופן מעשי המטפל הקבוצתי מסייע ליחיד לחוש חלק מתת קבוצה ("מי עוד חש כמו X?") ומסייע לתת הקבוצות ליצור דיאלוג פורה. מי שרוצה ללמוד עוד על הגישה מוזמן לשייט ל- http://www.systemscentered.com/
לאיבון אגזריאן אישיות דומיננטית ונטייה לאימפולסיביות מסוימת. קולה תמיד נשמע ברמה בקבוצה הגדולה בכנס השנתי של AGPA. השתתפתי בסדנה שלה על עקרונות הגישה המערכתית ודי מהר התמרדתי מול נטייתה הסמכותית (הגברת ניסתה לומר לנו איך נכון לשבת באופן "מחובר לקרקע"). הסתבר שהיא מצליחה להקפיץ גם ישראלים אחרים שלא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. לשיבחה ייאמר שהיא עבדה עם ההתנגדות שלי יפה מאד, ומאז היא קוראת לי "המתנגד הנאמן שלי".
הדמות האחרונה שאציין מבין מובילי הגישות האמריקאיות הינו לו אורמונט שהקים את המרכז לקידום לימודי קבוצות (Center for the Advancement of Group Studies) וייסד את הגישה המכונה "אנליזה קבוצתית מודרנית" (אין קשר לאנליזה הקבוצתית הבריטית שמייסדה הוא פוקס). בעיניי, הגישה הזו היא המשך ישיר לקבוצות המפגש (encounter) ששלטו בארה"ב בשנות ה-70. הדגש בגישה הוא על "מיידיות" (immediacy) והחוויה הרגשית במפגש , והמטפל הקבוצתי, שהוא מאד מרכזי בניהול הקבוצה, משתמש בטכניקות שונות שיוצרות בקבוצה הנעה רגשית חזקה (כגון שיטת הגשר: למשל, פניה לחבר קבוצה X בשאלה "איך לדעתך מרגיש Y?"). הטכניקות הללו נחוות לדעתי כהתקפה ישירה על הגנות היחיד והקבוצה. אורמונט הקים לעצמו חסידים רבים ברחבי ארה"ב ושיחה עליו עם אנשים האוחזים בגישתו דומה לשיחה עם חסידים על נפלאות רבם...
קישור ללו אורמונט, האיש וגישתו: http://ormont.org/
בנוסף, חשוב להזכיר שרוב הקבוצות הנערכות בארה"ב הן קבוצות פסיכו-חינוכיות. קבוצות אלו שמות דגש יותר על התוכן מאשר על התהליך, ולכן אין הרבה הבדל בינן לבין שיעור בכיתה. כאשר אני מלמד יועצים כיצד להשתמש בתהליך בשירות התוכן, לרוב הם מגיבים כאילו עולם חדש נגלה לעיניהם.
חיים וינברג
haimw@group-psychotherapy.com
Google
דף הבית
מאמרים
