כנס האגודה האמריקאית לטיפול קבוצתי (AGPA) בוושינגטון, פברואר 2008:
הכנס השנתי של האגודה האמריקאית לטיפול קבוצתי התקיים השנה בוושינגטון, בירת ארה"ב. כבר כתבתי תיאור כללי על הכנס הזה באחד הטורים הראשונים שלי. הפעם ברצוני לכתוב באופן ספציפי על מספר סדנאות וקבוצות שהשתתפתי בהן השנה.
לפני הכנס מתקיים קדם כנס ובו משתתפים בקבוצה לאורך יומיים.בעבר הנחיתי כבר בקדם כנס יחד עם אשתי, אך הפעם הנחיתי לבדי (באנגלית! מפחיד, לא?) קבוצה בנושא של טיפול משולב. אני מטפל הרבה במודל המשולב (כשהמטופל נמצא הן בטיפול אינדיבידואלי והן קבוצתי אצל אותו מטפל) ומוצא אותו מודל אופטימלי, למרות הקשיים. כדי ללמוד מן ההתנסות בקבוצה בקדם כנס, הצעתי מבנה בו מפעם לפעם קיימתי פגישות אינדיבידואליות עם חברים בקבוצה, לעיני המשתתפים האחרים. חששתי שזה יקשה על התהליך הקבוצתי, אך גיליתי שזה רק האיץ את התהליך בתוך הקבוצה, ובאמת שיקף שאלות שעולות בטיפול המשולב. למשל, באחד המפגשים האישיים המשתתף דיבר על המשיכה המינית שלו לחברי הקבוצה. איך מתייחסים למצב כזה בטיפול משולב? האם מחזירים את הנושא לקבוצה או מעמיקים בו בפגישה האישית? ההתלבטות והדרך שהנושא נפתר לימדו את הקבוצה הרבה על הטיפול המשולב.
אשתי הנחתה השנה קבוצה דינמית הנמשכת לאורך שנתיים. זה מודל שלא קיים בארץ: משתתפי הקבוצה מתחייבים להגיע במשך שנתיים לכנס השנתי ולהשתתף באותה קבוצה בקדם כנס. לקבוצה כזו יש אימפקט עמוק יותר מאשר לקבוצה חד פעמית של יומיים.
בכנס עצמו השתתפתי במספר סדנאות מעניינות: האחת עסקה בקבוצת זוגות. המנחים הדגימו באופן משכנע כיצד קבוצה כזו יכולה לעזור בטיפול זוגי במיוחד בשאלות של מיניות ותשוקה, על ידי הנחייה של מתנדבים מהקבוצה ששיחקו זוגות עם בעיות בנושא המיני. כבר שנים שלא הנחיתי קבוצת זוגות וזה בהחלט עשה לי חשק לחזור לכך. קבוצה כזו מעלה שאלות של גבולות ואינטימיות. באופן מעניין חברי הקבוצה מרגישים בטוחים להעלות שאלות אינטימיות של בני הזוג מכיון שהקבוצה היא מיכל מוגן. בנוסף הפידבק שהם מקבלים והמראה שהם יכולים להשתקף דרך חברים אחרים בקבוצה תורמים ללמידה האישית והבינאישית.
אני משתתף באופן קבוע בקבוצה הגדולה בכנס ובדרך כלל אלו החוויות החזקות שלי מהכנס. בקבוצה הגדולה מקיימת שלושה מפגשים לאורך הכנס, אך הזמנים שלה מוזרים ומתנגשים בכל האירועים האחרים, שלא כמו בכנס הישראלי (מה שמצביע על האמביבלנטיות של הארגון כלפיה). בשנתיים הקודמות הנחיתי את הקבוצה הגדולה יחד עם אשתי. השנה הנחה אותה פליקס מנדלסון, יהודי מאוסטריה שהיה אחד המנחים בקורס הדיפלומה השני של האנליזה הקבוצתית בישראל. העובדה שעברתי מתפקיד המנחה לתפקיד המשתתף היתה לי לא קלה, אך מלמדת ומעניינת. הרבה מחברי הקבוצה התייחסו לכך בחיוב, כדוגמה לתהליך דמוקרטי שמעודד תקוה והתייחסות ישירה למנהיגי עבר.
מעבר לנושאים החשובים והמעניינים שעלו בקבוצה הגדולה, עוצמת הרגשות והביטוי בה תמיד מפתיע ונוגע בי עמוקות. בקבוצה הגדולה בארץ אנו עסוקים בשאלות של ערבים-יהודים, שואה, רב תרבותיות ומנהיגות. גם בארה"ב עלו בעוצמה שאלות של מנהיגות (חילופי המנחים בקבוצה הגדולה, בהקבלה למנהיגות השנויה במחלוקת של בוש והבחירות הקרובות), רב תרבותיות (אלא שכאן עולות השאלות מדוע לא רואים יותר שחורים בכנס ובאגודה), וגם השואה הוזכרה דרך הביקור שערכו רבים במוזיאון השואה בוושינגטון. בנוסף עלו שאלות רבות של חיים ומות. פגישה אחת התמקדה בנושא של תקוה ומשמעותה עבור המשתתפים. פגישה חזקה אחרת התמקדה בנושא התאבדות אחרי שהאפשרות הוזכרה על ידי משתתף. המנחה נירמל ואיפשר את הדיון הקשה בהצטרפו לאנשים שמחשבות כאלו עלו בראשם אי פעם. לסיום הופיעו פתאום בקבוצה שני יפנים והוסיפו למרקחה בהזכירם את הירושימה ושנאתם לאמריקאים.
כנס כזה הוא גם הזדמנות להפגש עם חברים וקולגות. מכיון שאני משתתף בכנס הזה בקביעות כבר 11 שנים, אני מכיר הרבה משתתפים. הפורום הבינלאומי שאני מנחה מקיים מפגש קבוע בארוחת ערב של חברים שמגיעים לכנס. השנה מספר המשתתפים בארוחה הגיע ל-50, והאוירה היתה חמה ושיקפה יחסים קרובים. מי שמעוניין להצטרף לפורום הבינלאומי (באנגלית) נא לכתוב אלי.
ביקשתי מיואב לוריא, מרפא בעיסוק ופסיכולוג, מנהל שירותהריפוי בעיסוק בחטיבההפסיכיאטריתבמרכז הרפואי המשולב ע"ש שיבא, תל-השומר, שהשתתף השנה לראשונה בכנס,להוסיף דיווח קצר מהתרשמויותיו. הנה הדיווח שלו:
"עבורי היה מדובר בכנס ראשון בחו"ל. לא מעט חששות היו לי לקראתהכנס, במיוחד סביב נושא השפה אך גם סביב מידת היכרותי את הקודים ההתנהגותייםוהתרבותיים (גם אם, כביכול, אנחנו הכוכב החמישים ואחת בדגל הכחול-אדום-לבן). החששלבלוט, להיות שונה, לא שייך לצד התחושה הנעימה כי מפנים לי מקום מעצם היותי אורח.הופתעתי מכך שבניגוד להיכרות שלי את עצמי כמי ש"מתחמם לאט" בקבוצות בהםאני משתתף, ההתמקמות שלי בקבוצות בכנס הזה הייתה שונה. חרף (ואולי בזכות) מגבלתהשפה קפצתי מהר יותר למים ושהיתי בהם זמן רב יותר. אולי דווקא השימוש בשפה זרה"אפשר" חוויה של ניתוק וטעינות רגשית נמוכה יותר שנתנה תחושת חופש רבה יותר (קצת כמו לומר "I love you" במקום "אני אוהב אותך"). כמובן, שגם המרחק הגיאוגרפי מהסביבההמוכרת, מהעמיתים למקצוע בארץ, מ"מה יחשבו", גם אם רק לכאורה, אפשר זאת. אני תוההמהי ההשפעה של המרחב הגיאוגרפי בו מתקיימת הקבוצה על המרחב אותו נוטלים המשתתפים לעצמם- השפעת המרחבים העצומים של ארה"ב לעומת הקילומטר הרבוע עליו אנו בישראל מצטופפים.העושר והמגוון של הקבוצות, הסדנאות וההרצאות עורר בי תחושה של הצפה מסוימת,כמו במגרש משחקים ענק, מלא במתקנים, עד כי קשה לבחור לאיזה מתקן לגשת קודם.כמובן, שכיאה לאמריקאים, הכל היה מאורגן למשעי (כך שבפועל לא באמת יכולתי לבחור לאןללכת- הכל נקבע מראש) החל מחוברת הכנס, שכללה תקציר של כל קבוצה, כולל מטרות הלמידה וביבליוגרפיה מומלצת וכלה בתגיות שם שלכל אחת מהן הוצמדו מעין סרטים עםתארים שונים, כגון "משתתף פעם ראשונה" ו"חבר חדש באגודה". אחתמהחוויות המשמעותיות ביותר שהיו לי הייתה קבוצה בת יומיים בה השתתפתי בהנחייתו שלאלן אלפנט שעסקה באהבה וארוטיקה בטיפול קבוצתי. הקבוצה איפשרה עיסוק בנושא עתיר ליבידו שפעמים רבות אינו מדובר באופן גלוי ופתחה מרחב לבדיקה שלאותן רגשות ותחושות בקבוצה. הופתעתי מרמת הפתיחות של משתתפי הקבוצה, אשר ביטאו בגילוי לב את תשוקותיהם ומשיכותיהם מחוץ ובתוך הקבוצה.אחת השאלות שעלתה הייתה עד כמה ביטוי גלוי של תשוקה, משיכה ואהבה בתוך הקבוצה יכול להישאר במרחב המשחק הפוטנציאלי מבלי להיתרגם לפעולה(בדומה לביטויי תוקפנות). תהיתי עד כמה אנו כמנחים אמונים ומורגליםבהתערבויות הנוגעות לתוקפנות בעוד שביטויי מיניות זוכים, לעתים, להתעלמות או נתפסים כהגנה או כבריחה מהמטלה הקבוצתית. סדנא מרשימה נוספת בה השתתפתי הייתה זו של קרן שור בנושא של עבודהקבוצתית עם חלומות. מודל העבודה כלל הבאת חלומות על ידי משתתפי הקבוצהובחירת חלום אחד איתו הקבוצה עובדת. בתהליך העבודה חברי הקבוצהמתחקרים את החולם על מנת לקבל תמונה ברורה ומלאה של החלום. כל אחד מחבריהקבוצה "משאיל" את החלום מבעל החלום המקורי ועובד איתו כאילו היה בעל החלום בעצמו.האסוציאציות, הזיכרונות והרגשות שחברי הקבוצה מעלים עומדים לרשות מביא החלום לצורךהבנה מעמיקה יותר של משמעות החלום עבורו. גם המשתתפים האחריםמשתמשים בחלום על מנת להשיג תובנות חדשות על עצמם. בסיום התהליך חברי הקבוצהיכולים להציע לחולם קישורים בין חלקים שונים שהופיעו בחלום לבין פרטים אחרים שמסרעל עצמו. התרשמתי כי המובנות הגבוהה, ההימנעות המכוונת ממתן פרשנויות והשיתוףשל יתר חברי הקבוצה באסוציאציות האישיות לחלום, יצרו תחושת בטחון וקרבה שאפשרו עבודהמעמיקה ומשמעותית למרות מסגרת הזמן הקצרה וחוסר ההיכרות של חברי הקבוצה.ככלל, על אף היותי משתתף חדש ולא בן המקום, חשתי במהלך הכנס בנכונות רבה של אנשים להתקרב ולהכיר וכי אני מצטרף למעין משפחה בעלת מסורת ארוכת שנים".
אני רוצה להמליץ לישראלים להגיע לכנס זה (בשנה הבאה הוא יתקיים בשיקגו) מכיון שיש לנו מה ללמוד מהאמריקאים, במיוחד לגבי ארגון הכנס, ונורמות של שיתוף וכבוד. ישראלים מתייחסים לפעמים לנורמות הללו כאל נימוס מזוייף. אני חושב שהפירגון, גם אם הוא רק על פני השטח, חשוב לבניית קהיליה מקצועית. זה מעודד הרבה יותר אנשים להיות מעורבים בכנס בתפקידים שונים ולהרגיש שהאגודה מעריכה את פועלם למען הכנס והארגון. למי שנרתע מהמחיר הגבוה של הכנס והמלון, אני רוצה לספר שהרבה מילגות ניתנות לסטודנטים ולאנשים הבאים ממדינות פחות עשירות. השנה ניתנו 100 מילגות בכנס שהיו בו 900 משתתפים! מי שמעוניין לבדוק את האפשרות למילגה שיכתוב לי ל-haimw@group-psychotherapy.com.
דף הבית
מאמרים