טור זה הולך להיות הפעם מיסיונרי ובעל טון מטיף. הוא יעסוק בנושא שלכאורה קשור יותר לפוליטיקה מאשר לעבודה הקבוצתית השוטפת, ובכל זאת בעקיפין יש לו השפעה על עבודתנו ומעמדנו כמנחים ומטפלים קבוצתיים. בכוונתי לדבר על חשיבותן של האגודות המקצועיות בתחום הקבוצתי, בארץ ובעולם, ולמה נכון לכל איש מקצוע להצטרף אליהן.
השאלה הראשונה ששואלים אנשי קבוצות לגבי הצטרפות לאגודה מקצועית בתחום הנ"ל היא: מה זה נותן לי? אמנם אנסה לענות על השאלה הזו בהמשך, אך ראשית ברצוני להפוך את השאלה על פיה ולתהות על הגישה שהיא משקפת. מדוע שלא תשאלו "מה אני יכול לתרום?" במקום "מה זה יתרום לי?" השאלה הזו ממקדת את הדיון בנושא שהוא אחד המרכזיים בעבודה הקבוצתית: היחיד מול הכלל. ובאופן ספציפי – צרכי היחיד מול צרכי הקבוצה או הציבור.
בעולם המערבי אנו רגילים לשים דגש על האינדיבידואל, ולראות בהגשמה עצמית ובמילוי צרכי היחיד אידיאל. אנחנו כל כך רגילים לראות בערך זה ראשון במעלה, שהוא נתפס טבעי ומתקבל ללא עוררין. אבל, כל מי שמצוי בתרבויות המזרח הרחוק, יודע שבעצם קיימות גם אפשרויות אחרות, ובמקומות כמו הודו, יפן, סין, הקבוצה (המשפחה, החברה) קודמת ליחיד, וצרכי היחיד אינם ראשונים במעלה. מכיון שהתרגלנו לקבל את ערכי המערב כטבעיים, ואיננו שמים לב שהם בעצם תלויי-תרבות, אנו רואים את הדגש על צרכי הקבוצה כמשהו חריג ומתייחסים לפעמים בביקורת לויתור על העצמי הכרוך בכך. בהקצנה אנו מעלים אסוציאציה של חברה פשיסטית בה אין חשיבות ליחיד.
אבל אם בהקצנות מדובר, הרי בקלות אפשר לדבר על ההקצנה הנגדית, לפיה כאשר צרכי היחיד הופכים מרכזיים, האסוציאציה הינה לחברה נרציסטית, בה כל אדם לעצמו. יש הטוענים שהחברה המערבית אכן הפכה לחברה של אינדיבידואלים השקועים בהשגת המטרות האישיות שלהם מבלי להתייחס להשפעה על הכלל (ראו שאלות של global warming או הכחדת מינים מסויימים של בעלי חיים).
אולי תאמרו שהרחקתי לכת, אבל אני רוצה לחזור ולהציג את השאלה שאני מציע לשאול: "מה תהיה התרומה שלי לתחום ההנחייה והטיפול הקבוצתי, אם אהיה חבר באגודה מקצועית?"
ותשובתי הינה: "תרומה רבה". למעשה, כפי שאני רואה את הנושא, קיומן היציב והמבוסס של האגודות המקצועיות בעבודה קבוצתית הוא הנותן לתחום את המעמד המקצועי בעיני החברה מצד אחד, ומבטיח את האפשרויות להתפתחות המקצועית של החברים מצד שני.
אסביר: לאגודה מקצועית בעלת מספר רב של חברים יש כוח פוליטי ומעמד גבוה בעיני הציבור. אגודה כזו יכולה להאבק על תנאי עבודה, קיום סטנדרטים מיקצועיים, הפצת מידע על התחום המקצועי בקרב הציבור והכרה פורמלית במקצוע. בתחום הקבוצתי יש לכך חשיבות עצומה, מאחר ורוב הציבור (בארץ ובעולם) אינו מודע לאפשרות של טיפול קבוצתי, ואף בקרב אנשי מקצוע יש אי הבנות לגבי יעילותו. תארו לעצמכם אגודה שבונה סטנדרטים לתעודה של "מנחה קבוצות מוכר" או "מטפל קבוצתי רשום" ולהשפעה שיש לתעודה רשמית כזו על מעמד המנחה. האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי מזמן הבינה את חשיבות הנושא והתעודה שהיא מעניקה "מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך" מחזקת את המעמד המקצועי של המטפלים בתחום המשפחתי.
אבל לא רק מעמד מקצועי ניתן לחזק על ידי קיומה של האגודה המקצועית, גם האפשרויות להתפתחות מקצועית גדלות כשאגודה כזו מתפתחת. אנחנו רגילים לקחת זאת כמובן מאליו, אבל כדי שנוכל להשתתף בכנסים על טיפול קבוצתי, ימי עיון על קבוצות והרצאות בנושא, אן לקרוא כתב עת בטיפול קבוצתי, צריך גוף מקצועי שייקח על עצמו את המשימה הזו. הקהילייה של איתן טמיר והפעילויות המקצועיות שהוא מארגן (כולל הניוזלטר הנאה אותו אתם קוראים עכשיו) הם היוצא מהכלל המעיד על הכלל. לרוב, ללא קיומה של אגודה מקצועית חזקה – ייעלמו מהשטח הרבה מהפעילויות המקצועיות שהתרגלנו להנות מהם מבלי לחשוב על המאמץ המתמיד הכרוך בקיומם.
כדי שאגודה מקצועית תהיה חזקה, מבוססת, ויציבה, היא צריכה קודם כל שיירשמו בה הרבה חברים. ככל שמספר החברים עולה, כך מצבה הכספי של האגודה משתפר (אגודות תלויות ביותר בדמי החבר), אך גם יכולת ההשפעה שלה מחוץ לתחום המקצועי עולה כיון שהיא נתפסת כמייצגת יותר את הציבור המקועי שלה.
אבל זה לא מספיק. כדי שאגודה תהיה בעלת השפעה, היא צריכה להיות פעילה, לבנות פעילויות מקצועיות, לתמוך בתכניות הכשרה, להוציא לאור כתב עת וכדומה. אמרתי "האגודה צריכה" אבל למעשה מדובר בחברי האגודה שמוכנים לתרום מזמנם, מירצם, ויכולתם לקידום הנושאים הללו. מדובר לא רק בנושאי התפקידים הרשמיים (שבד"כ עושים עבודתם בהתנדבות), אלא גם בחברים הרגילים שיכולים לתרום בדרכים שונות, החל מהפצת דבר הכנסים, דרך גיוס חברים נוספים, ועד כתיבת מאמר בכתב העת.
פירושו של דבר שכל אחד מאיתנו, כלומר אני, אתה ואת, יכול לתרום לבניית אגודה כזו, ובעקיפין לשפר את מעמדו המקצועי, שלא לדבר על ההשפעה הטובה שיש לפעילויות למען הציבור עבור הערך העצמי.
לצד קהילת קבוצות בישראל, הגוף המייצג את מנחי הקבוצות והמטפלים הקבוצתיים, הוא האגודה הישראלית להנחייה וטיפול קבוצתי. תוכלו למצוא פרטים עליה וכיצד להצטרף אליה באתר שלה – http://www.isragrouptherapy.co.il/
אני צריך להודות שאני מוטה, ומבקש שתיקחו בחשבון שהייתי בעבר יו"ר של אגודה זו במשך שתי תקופות כהונה.
ומה לגבי אגודה מקצועית בעולם? למה חשוב להיות חבר בה?
ובכן, בנוסף לכל הגורמים שמניתי לעיל במישור המקומי (שרובם רלבנטים גם למישור הבינלאומי), לשייכות של ישראלים לאגודה בינלאומית להנחיה וטיפול קבוצתי יש גם חשיבות ייצוגית ומשמעות למעמד של ישראל בתחום המיקצועי. אם עוד לא שמעתם אותי אומר זאת, ישראל היא מעצמה בתחום הקבוצות, וניתן לראות זאת דרך הרבה אינדקסים (מספר הפעילויות המקצועיות בתחום, כמות המשתתפים בכנסים, מספר הקבוצות המתקיימות, מספר אנשי המקצוע החברים באגודה המקומית ביחס לגודל האוכלוסיה, מספר תוכניות ההכשרה הקבוצתית, וכדו'). אבל כדי שתהיה השפעה לישראלים על התחום במישור העולמי, צריך שמישהו בעולם יידע על כך. בקיצור, רצוי לצאת לפעמים מגבולות הארץ. יציאה כזו גם תורמת להרחבת נקודת ההשקפה המקצועית ולראייה יותר רחבה ומגוונת של גישות מקצועיות, אבל יש לה גם השפעה על מעמדה של ישראל בעולם.
גם אגודות בינלאומיות זקוקות להגדלת מספר החברים. למעשה זו בעיה כלל עולמית כיום: מספר החברים באגודות מקצועיות הולך ויורד. ייתכן שזה קשור למצב הכלכלי (למרות שהירידה החלה כסר לפני כמה שנים) ואולי לתפיסה הנרציסטית-הדוניסטית שהצגתי קודם.
הגוף הבינלאומי המרכזי העוסק בתחום שלנו הינו האגודה הבינלאומית לטיפול קבוצתי ותהליכים קבוצתיים (International association of group psychotherapy and group processes- IAGP). כתבתי על גוף זה ופעילויותיו באחד הטורים הראשונים שלי במגזין זה. תתפלאו לשמוע, אבל מספר החברים באגודה הבינלאומית הזו לא עולה על מספר החברים באגודה הישראלית!
פרטים על האגודה הזו וכיצד להיות חבר בה תמצאו באתר שלה: http://www.iagp.com/
גם בהקשר לאגודה זו אני רוצה לציין גילוי נאות: אני חבר במועצת המנהלים שלה מזה 8 שנים, ומתעתד לרוץ לתפקיד הנשיא הבא שלה.
הבטחתי גם לענות על השאלה מה נותנת לכם חברות באגודה מקצועית: הנחות בכנסים ופעילויות מקצועיות, מידע שוטף על פעילויות והתפתחויות מקצועיות, כתב עת בתחום המקצועי חינם, תחושת שייכות לקהילייה מקצועית והפגת הבדידות בעבודת המנחה.
דף הבית
מאמרים