שלושת הטעויות הנפוצות בהנחיית קבוצה בסוכנות ציבורית:
שמחתי לראות את כל התגובות החמות לגליון הראשון של מגזין קהילת קבוצות. התגובות הללו משקפות את הצורך שקיים בקרב קהיליית מנחי הקבוצות והמטפלים הקבוצתיים בישראל. מגזין מעין זה נכתב בשפה קלילה ואישית יותר מכתב עת מקצועי, מתאר את הנעשה בתחום מזוית אישית יותר ושם דגש על הפרקטיקה יותר מאשר על התיאוריה. המגזין גם מחבר בין עמיתים המתעניינים בתחום הקבוצות ומיידע אותם על הנעשה בארץ ובעולם.
בגליון הקודם תיארתי את הכנסים המרכזיים בעולם הקבוצות, שכל אחד מהם מחובר לאגודה בעלת אופי שונה. עלי לציין שהתמקדתי בכנסים שיש בהם דגש יותר על טיפול קבוצתי מאשר על הנחיית קבוצות. ההבדל בין שני התחומים הללו בארץ קצת מטושטש. בארה"ב הגבולות יותר ברורים ומי שעוסק בטיפול קבוצתי חייב קודם כל להיות בעל רשיון לטפל.
איך אנשים נעשים מנחי קבוצות ומטפלים קבוצתיים? לעתים קרובות – במקרה. הדבר נכון במיוחד כשהמטפל עובד בסוכנות ציבורית (שירותי רווחה, מרכז ייעוץ לסטודנט, מרפאה לברה"נ וכדו' ) המוצפת פניות של מטופלים מעבר ליכולת של הצוות לטפל בכל אחד מהם. מנהל/ת הסוכנות מגיע למסקנה (הנכונה) שטיפול קבוצתי יפחית מהעומס על הסוכנות ויחסוך עלויות (שיקולים פרקטיים נכונים, אבל בעייתיים כשהם אלו שעומדים מאחורי ההחלטה) ופונה לחברי הצוות לפתוח קבוצה. אתמקד בשלושת הטעויות הנפוצות במצב כזה. לגבי כל טעות אנסה לתאר את ההתנהגות והתהליך שנוצר, המתלווים אליה. כל אחת מן הטעויות טומנת בחובה הנחת יסוד ומובילה לתוצאות בעייתיות:
1. טעות ראשונה: איך להתחיל קבוצה?
התנהגות – המנהל/ת (עברית שפה קשה לרגישים למיגדר. אני מציע שמכאן והלאה אכתוב לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה וכך פתרנו את הבעיות) "תופס את הקורבן" בפינת הקפה ואומר לו: "אני רוצה שתתחיל קבוצה בשבוע הבא", הקורבן מתפתל ועונה: "אבל אין לי מושג איך מנחים קבוצה! מעולם לא הנחיתי קבוצה קודם לכן". על כך משיבה המנהלת: מה זאת אומרת את לא יודעת? את פסיכותרפיסטית מנוסה. הרי את עוסקת שנים בטיפול אינדיבידואלי!".
הנחה סמויה – מספיק לדעת טיפול אינדיבידואלי כדי לדעת טיפול קבוצתי.
זוהי הנחה נפוצה שיש לה הרבה ביטויים ותוצאות. אחת מהן הינה שטיפול קבוצתי לא נחשב כטיפול ומקצוע העומד בפני עצמו אלא נתפס כתוסף למקצוע העיקרי של המטפל (פסיכולוג, עו"ס, מטפל באמנויות...). הרעיון שטיפול קבוצתי הינה מומחיות בפני עצמה הדורשת הכשרה והתמחות ממש כמו כל מומחיות אחרת, מקובל רק בקרב מעט אנשי מקצוע.
שלא במתכוון, תיאוריות של עבודה קבוצתית תורמות להנחה מוטעית זו, מאחר והן משתמשות באותם מושגים לגבי טיפול אינדיבידואלי וקבוצתי. הדבר נכון במיוחד לגבי גישות פסיכודינמיות מכיוון שלמושגים - העברה, רגרסיה והתנגדות בקבוצה יש אותה קונוטציה כמו בטיפול אחד-על-אחד. גישת האנליזה הקבוצתית יוצאת מכלל זה מאחר והמושגים מטריצה, הדהוד (רזוננס) והשתקפות (מירורינג, למרות שנעשה בו שימוש גם בתיאוריות אחרות אך במובנים אחרים) - הם ספציפיים לקבוצה. גם יאלום משתמש במושגים יחודיים לקבוצה בדברו על אוניברסליות ולכידות קבוצתית.
התוצאה – הנחיית קבוצה ללא הכשרה, ידע, או הדרכה מתאימים.
המטפל שאין לו הכשרה בקבוצות למעשה עושה טיפול אינדיבידואלי בקבוצה. במיוחד חסרה לו ראיית הקבוצה כשלם. זה לא אומר שמטפל בעל רגישות פסיכולוגית לא יכול להנחות קבוצה באופן סביר גם ללא הכשרה, אבל במצבי משבר קבוצתיים (כמו שעיר לעזאזל או אנטי גרופ) או בקבוצות ספציפיות (כמו נפגעי טראומה) – גישה אינדיבידואלית אינה מתאימה.
2. טעות שניה: מי מופנה לקבוצה?
אחת האמיתות הלא מדוברות היא שהצלחת הקבוצה תלויה רבות בהרכב החברים. משתתפים שאינם מתאימים או אינם מוכנים - סופם לנשור או אפילו להפוך לשעיר לעזאזל. לכן השאלה מי מופנה לקבוצה יכולה להיות קריטית להצלחתה. מי מופנה לקבוצה בסוכנות ציבורית?
התנהגות - חבריהצוותמפנים לקבוצה מקרים אבודים.
זוהי נטייה אנושית: למה שאפנה לקבוצה פציינט מוצלח שלי? לפעמים מדובר בחוסר ידע לגבי סוג הלקוחות המתאימים לקבוצה, אבל לרוב מדובר באינטרס ברור: הקבוצה הופכת להיות פח האשפה של מקרים קשים.
הנחה סמויה – טיפול קבוצתי הינו הבת דודה הענייה והחורגת של הטיפול האינדיבידואלי.
הנחה זו משקפת את האמונה הנפוצה שטיפול אינדיבידואלי "מעמיק" יותר מטיפול קבוצתי ושהתוצאות שהוא משיג טובות יותר מאשר בקבוצה. להנחה זו אין שום קשר למחקרים הרבים שהצטברו במהלך השנים שאוששו את ההשערה שאין הבדל בין תוצאות שני סוגי הטיפול (ובמקרים ספציפיים טיפול קבוצתי עדיף). הנחה משיקה הינה שטיפול קבוצתי מתאים רק לבעלי קשיים במיומנויות חברתיות. למעשה טיפול קבוצתי עובד היטב במגוון רחב של בעיות.
התוצאה – הרכב קבוצתי בעייתי, נשירה גבוהה.
הנזק שנגרם הוא לא רק לחברים שאינם מתאימים, אלא גם לאלו שכן מתאימים לקבוצה. הנזק הוא לטווח ארוך מאחר ו"נפגעי קבוצה" נוטים שלא לחזור על הנסיון המכאיב ומאבדים אמון בצורת טיפול זו.
3. טעות שלישית: איך להנחות קבוצה?
טעות זו אינה יחודית לעבודה בשרות ציבורי ויכולה לקרות גם למטפל קבוצתי לא מנוסה בקליניקה פרטית, אלא שהלחץ ליישום מהיר של טכניקות גדול יותר בסוכנות ציבורית.
התנהגות - לאחר שהמנחה למדה (בהכשרה פורמלית או בלתי פורמלית) על קבוצות, היא מוכנה להנחות קבוצה לבדה.
נניח שאחרי שהנחה כמה קבוצות בשרות הציבורי, המנחה מבין שהוא זקוק להכרה מעמיקה יותר עם התיאוריות בתחום והולך ללמוד קורס קצר בהנחיית קבוצות (והדבר נכון בין אם מדובר בארץ או בחו"ל). אלא שבשובו מהקורס, הוא לא מוצא קשר בין התיאוריות שלמד ובין הקבוצה שלפניו: איפה היא הנחת הזיווג של ביון? איך אוכל לדעת באיזה שלב הקבוצה?
הנחה סמויה – אין כל פער בין תיאוריה למעשה.
על מנת לעשות אינטגרציה בין תיאוריה ופרקטיקה נדרשים זמן, תהליך וסבלנות. למעשה, כמו בתהליך ההפנמה של מקצוע המטפל האינדיבידואלי, גם בטיפול הקבוצתי הדרך הנכונה לבנות זהות מקצועית מגובשת, הינה לקבל הדרכה במשך זמן מה. סוכנויות ציבוריות לעתים שוכחות את התוספת החשובה הזו כשהן מטילות על מטפלים אינדיבידואלים לטפל בקבוצה לבדם (אגב, שמעתי מאיתן שקהילת קבוצות מקיימת בתקופה זו הדרכה בהנחיית קבוצות לצוותים רב-מקצועיים בסוכנויות ציבוריות, אז ניתן לפנות אליו בענין זה).
התוצאה – התערבויות המנחה אינן ממוקדות.
מכיוון שאין למנחה עוגן להיאחז בו, ההתערבויות שלה מכוונות לאירוע הנוכחי ולמה שתופס את תשומת הלב באותו רגע. כל התערבות יכולה להיות נכונה (בהנחה שהמנחה מיישמת מה שלמדה בקורס), אבל אין להן "מצפן" – אין תיאוריה מגובשת שעומדת מאחורי ההתערבויות.
המסקנה הברורה הינה שכדי להנחות קבוצה ובוודאי גם כדי לטפל בקבוצה, נדרשת הכשרה מסודרת ושיטתית, הכוללת שילוב של לימוד תיאוריות, מיומנויות והדרכה. היכן ניתן למצוא תכניות כאלו בארץ ובעולם?
אוי! עכשיו אני שם לב שאני מתקרב לגבול 1000 המילים שטור זה אמור להכיל. אז לא נותרה לי ברירה אלא להשאיר את תיאור תכניות ההכשרה וההשוואה בין התכניות בארץ ובחו"ל לפעם הבאה. האם תוכלו לחכות לגליון הבא?
דף הבית
מאמרים