טיפול קבוצתי בפסיכודרמה במרחב הקבוצה הוירטואלית

 

 

דרמה רבת משתתפים מתחוללת בקרב דרור (שם בדוי) גבר גדול מימדים וכבד משקל. דרור, גבר בשנות החמישים לחייו, נשוי ואב לילדים בוגרים, חפץ להשכין "שלום בית" בין התפקידים הרבים שהוא נושא בחייו. "מלחמת העולם" הפנימית המתרחשת בין תפקידיו השונים, גוזלת ושואבת את כוחו, את אונו, את חיוניותו, מותירה אותו נטול רצון לחיות.

דרור מציב מעגל של כסאות (ריקים) על הבמה בחדר הטיפולים. את ה"קרב" הפנימי הוא משחק על הבמה כאשר הוא הבמאי והשחקן היחיד, הממלא את כל הדמויות והתפקידים הלוקחים חלק בדרמה המופנמת שלו. דרור מטופל בפסיכודרמה פרטנית.

 

דרור מתיישב על כל כסא, מכריז מיהו התפקיד היושב שם ופותח בדיאלוג:

אני אבא: "אני אבא לא פנוי, לא זמין. קירבה מפחידה אותי. אני לא יודע איך לתקשר. מה מותר לי או אסור לי לומר. יש לי המון טענות אלי ואל ילדי. אני לא מרוצה מתיפקודי אבל גם לא מתפקודם." הוא ממשיך וטוען כלפי הכסא הריק מימינו: "גם אתה כבן לא כל כך מתפקד, גם אתה בן לא מוצלח". הוא "קופץ" לכסא, מתיישב, נאנח אנחה כבדה ועונה: "אני בן לאימי הנעדרת. אמא שלא רואה אותי ממטר. איזה בן אני כבר יכול להיות לה? יש לי ואין לי אמא. לא יכול לדבר איתה. אני מיד נחנק. עדיף לי לא לראות אותה. עם אבי למרות שהוא בחיים, כבר עשיתי תהליך של פרידה איתה אני לא מצליח". הוא קם בכבדות, דמעות מנצנצות בעיניו, הוא חוזר לכסא האב: "אני כמו אמא שלי, אולי... היא גם סבתא איומה, ואני מצטער, אני לא יודע איך להיות אבא, גם אבא שלי נעדר"...שתיקה... דרור עובר לכסא ריק צמוד משמאלו: "כשותף בעבודה אני "ישנו/איננו", אני מכיר את ההימנעות הזו"... "אני רוצה, לא רוצה קשר עם השותפים שלי, אני פוחד, אני אמביוולנטי. כל הזמן הם מתחשבנים איתי. אני צריך לתת להם כל הזמן דין וחשבון, אבל הם לא מדווחים לי על כלום. רע לי. אין לי חשק לקום בבוקר. אני רוצה להעלם, רוצה שקט." בכסא הבא, מתיישב תפקיד האח: "אני אח מזופת. לא, לא בדיוק, אני עייף. נמאס לי לשאת את אחי על כתפי. הוא תלוי עלי. הוא לא מתפקד. לא כבן להורינו, הם חולים והכל עלי, לא כדוד, לא בכלל. מתקשר על כל דבר כמו ילד קטן", כועס, זועק מכאב: "די! קשה לי! איך להיפטר מהתפקידים האלה, שואבי וזוללי האנרגיה המרוקנים אותי כליל?".

נותרו עוד שני כסאות ריקים. הוא מתיישב באחד מהם ופורץ בבכי, " יש לי גם תפקיד המשכין שלום בשכונה, אני השכן הכי נפלא. אבל אני גם רוצה להיות בתפקיד של חבר. אבל אין לי חברים, לא ממש. אני קורס תחת נטל התפקידים ואין לי פנאי לתת משהו למישהו נוסף". ועוד לא הגעתי לתפקיד המסובך ביותר, תפקיד הבעל. אין לי כח יותר את זה נשאיר ריק בינתיים. אני רוצה ללמוד להשכין שלום גם בתוכי. קודם כל בתוכי. אין לי ולו תפקיד אחד שממלא אותי. אני רוצה להיות הבן/הילד שיודע לקחת ויודע לקבל. אני רוצה את אמא של פעם".

 

 

הפסיכודרמה הקלאסית- הפסיכותרפיה הקבוצתית, מתקיימת בדרך כלל בתוך מרחב קבוצתי. הסצינות המועלות על הבמה משוחקות על-ידי משתתפי הקבוצה, הנבחרים על-ידי המטופל/הפרוטגוניסט לגלם את הדמויות השונות בחייו, על פי הנחייתו. הדרמה המתרחשת על הבמה נוגעת ומהדהדת גם ב"קהל", הוא שותף פעיל ומלא.

יחד עם זאת, אנשים מגיעים לפסיכודרמה פרטנית, כמו לכל טיפול אחר, במטרה לשנות את דפוסי התנהגותם, להתחזק, להבין את מקורות הכוח שלהם ולהתחבר אליהם. בפסיכודרמה פרטנית, כמו במונודרמה, המטופל משחק על הבמה מספר תפקידים. לעתים הוא מדבר בקולותיהן של הדמויות, ולעתים הוא מנהל דיאלוגים ערים עם דמויות וירטואליות המתקיימות בקרבו. לעתים הוא פונה בדברים אל ה"קהל" (הוירטואלי או המטפל) שיושב ב"אולם", ולעתים הוא גם מעניק לקהל הזה תפקיד, ומבקש ממנו לגלם, למשל, את "חבר המושבעים בבית משפט" שנערך לאחת מהדמויות המואשמות על ידו, או מבקש מה"קהל" לגלם יישות אחת, כמו אימא.

בפסיכודרמה הפרטנית המטופל לא רק מספר על..., הוא גם משחק את..., מדבר אל..., הסצינות שמעלה המטופל/ הפרוטגוניסט בחדר הטיפולים, יכולות להכיל משתתפים רבים. הוא בונה סצינות או חלקי סצינות ומבצע "חילוף התפקידים", שהיא אחת הטכניקות הבסיסיות בפסיכודרמה. הקבוצתיות, נשמרת ומתקיימת גם בפסיכודרמה פרטנית. הוא מביא אל הבמה את הדמויות המשמעותיות בחייו באמצעות חילופי תפקידים המאפשרים לו להיכנס לנעליהן. המטופל נע לסירוגין בין תפקידו לבין גילום דמויות שונות, ויכול לבטא עצמו ולפעול מולן. הוא ממלא את תפקיד הבמאי, תפקידו שלו, אך כמובן שהוא ממלא גם את תפקידי הדמויות שמולו, ואת תפקיד הקהל, כעד לכוחותיו. טכניקה זו מאפשרת לו להתאמן בגילום תפקידים שונים, ולחוות מצבים המאפשרים לו להרחיב את רפרטואר התפקידים שלו עצמו. הדרמה מתרחשת "כאן ועכשיו" ולא "אז ושם" הוא חי ומשחק דיאלוג בזמן הווה המאפשר לפרוטגוניסט לעבור חוויה אותנטית, הוא גם יכול לפעול ולשנות אותה.
 

 

המטפל, הפסיכודרמטיסט, בפסיכודרמה הפרטנית, מקדם את תהליך החקירה התוך אישי, ואת התהליך היצירתי שבמסגרתו בונה המטופל את הסצינה, במטרה להביא את המטופל למציאת תובנה ולאלטרנטיבה חדשה. המטפל ממלא את תפקיד "הכפיל". הכפיל, מאפשר למטופל לתת מילים למחשבות, רגשות ורצונות שמתקשים למצוא את דרכם החוצה. המטפל חש ומאתר מקומות מושתקים, מודחקים אלה ומסייע למטופל להמליל אותם ולבטאם מעולמו הפנימי אל המרחב החיצוני.

 

נחזור לדרור, דרור סיים דרמה זו באפיסת כוחות אולם בתקווה מחודשת. הוא מצא את האור בתפקידיו השונים. הוא מפויס יותר, ומצא את הכח שכל תפקיד מעניק לו. עוד דרמות רבות עמדו בפניו. במהלך הטיפול בפסיכודרמה פרטנית, דרור השיל כ 25 ק"ג ממשקלו. האין זו מטפורה ל"קלילות" לעומת ה"כובד" ?