חלומו של אחד כהד קבוצתי / ד"ר יהודית ריבקו

 

התחלנו בחימום פיזי מלווה בצחוק ובהשתוללות, ומיד אחריו הרפיה ודמיון מודרך. לא היתה דרך להדוף את "איש המזגנים", שהתפרץ לכתה לתקן מזגן (עיתוי גרוע, כבר השתרר שקט נעים). חווית ההפרעה והמתח סביב ניסיוני הכושל לדחות את כניסתו, נשארה תלויה באוויר. לאחר צאתו ביקשתי לחזור שוב להרפיה והזמנתי לחלום או לשחזר חלום.

אושרית (שם בדוי), בשנות השלושים לחייה, סיפרה חלום שחלמה בצעירותה, ונבחרה ברב קולות להיות הפרוטגוניסט.

החלום: "אני גרה בקומה השלישית בבית, אני שומעת המון רעשים שעולים מהקומה התחתונה, אני מבינה שיש צעקות ויש גנבים. אני מחליטה לברוח ויוצאת מהחלון להזעיק עזרה. אני הולכת לשכנים אבל הם לא פותחים לי את הדלת. אני לא מרגישה בהילות או פחד. אני ממשיכה ללכת במטרה למצוא אנשים, אני מרגישה שהרעש רודף אחרי, אני מגיעה לבית הכנסת. ברגע שנכנסתי, כל הרעש נשאר בחוץ. נהייה שקט ובטוח"

אושרית בוחרת מבין המשתתפים את השחקנים שיגלמו את הדמויות בחלומה. מציגים את החלום פעמיים: כפי שסופר, ואח"כ בהרחבה. בהרחבה מתנהל דיאלוג בינה לבין השכנים, שטענו שלא שמעו אותה. כאשר היא מגלמת את תפקיד הגנבים, היא מזמינה קבוצה גדולה שתייצגם, ומעצימה את הרעש שהם מפיקים בעזרת אביזרים שונים. בנוסף, היא פונה אל הגנבים: "אין לי מקום להתחבא, אם באתם לגנוב, אתם רועשים מדי, עליכם להיות בשקט". הגנבים מרעישים עוד יותר ודוחקים בה לצאת מביתה: "לכי מכאן, אין זה מקומך, באנו למעשה לעזור לך למצוא מקום טוב יותר, רק בעזרתנו תצליחי, כי אין לך ברירה".  היא ממשיכה:"איפה כולם? איך זה שאף אחד לא שומע? אני לא מוגנת". אושרית יוצאת ומתדפקת על דלתות השכנים, שעדיין לא נענים לה, והגנבים דולקים אחריה. 

היא ממשיכה בדרכה ומהרהרת בקול רם (סולילקיו-טכניקה פסיכודרמטית): " אני כועסת. אף אחד לא שם לב אלי. לא שומעים אותי, אני כל כך לבד, כל כך בודדה". פורצת בבכי ומשיכה בדרכה, היא לא תכננה להגיע לבית הכנסת אבל רואה אור מרחוק והולכת לכיוונו. נכנסת לבית הכנסת. מרגישה מוגנת. "הגעתי למקום של שקט, מקום משלי, יש לי כאן חברים קרובים, רואים אותי, מקשיבים לי, מקבלים אותי במאור פנים, הכל רגוע, יש זמירות". בשלב זה אני מזמינה אותה לזמזם והיא נענית בשמחה: "והעיקר, והעיקר לא לפחד כלל". לבקשתי, הקבוצה מצטרפת, ובאופן ספונטני ריקוד סוחף חותם את החלום המעובד.

כמו כל נרטיב על במת הפסיכודרמה, תורגם החלום להתרחשות אקטיבית, שוחזר ותפס תאוצה והרחבה בפעולה דרמטית, שאפשרה התבוננות עמוקה ומחודשת בעולמה הפנימי של אשרית. אושרית חשפה מידע חשוב ומשמעותי על יחסיה עם עצמה ועם בני משפחתה. במשפחה מרובת ילדים, לא היה לה מקום משלה. מעולם לא הצליחה למצוא שקט נפשי או הקשבה למצוקותיה. כמו כן, חלומה שיקף גם את האינטראקציות שהתקיימו בינה לבין האחרים בקבוצה. אושרית מיעטה לשתף ולהשתתף בקבוצה, וכשביטאה את קולה לא קיבלה הד. החלום אפשר לה להתבונן על "דרמת הצמצום" גם בחייה מחוץ לקבוצה. סיפור החלום, הבמה שניתנה לה, אפשרו לה לקבל אוזן קשובה ואוהבת.  חלומה הפך לחוויה אישית וקבוצתית.

בחרתי להציג את כוחה הייחודי של הפסיכודרמה להפוך את הסמוי בחלום לגלוי. ניתן לומר כי החלום, כפי שהוצג כאן, סייע בהעלאת תכנים מן הלא מודע האישי והחברתי אל המודע. במציאות, "איש המזגנים" התפרץ ללא אישור, ונגרם רעש שערער את השקט והשלוה הבטוחים, שהשתררו רגע קודם בחדר. הגבולות נפרצו, וייתכן כי הקבוצה הרגישה לא מוגנת. יתכן והאירוע ה"רועש" עורר את זיכרון החלום הספציפי הזה, וגרם לאושרית להעז ולספרו בפני הקבוצה, שלא כמנהגה. האירוע כנראה היווה גם טריגר שעורר את חברי הקבוצה, באקט לא מודע, לבחור דווקא בחלומה של אושרית שייצג את תחושת חוסר המוגנות שהשתקף מחלומה. רק בפירוק ועיבוד החלום, נגלה תוכן נוסף של בדידות וחיפוש מקום של אושרית, בביתה ובקבוצה. בעזרת החייאת החלום בפסיכודרמה, אושרית הצליחה להתמודד עם הוויה שהתרחשה בעבר ונחוותה מחדש בהווה, ויצרה בסיס ליחסים חדשים בקבוצה בינה לבין חברי הקבוצה בעתיד.